עמוד:97

אסד הוא בן העדה העלוית , קבוצת מעוט בסוריה שחלק מבני הרב הסוני רואה אותה כלא - מסלמית . בצעירותו הצטרף אסד למפלגת ה " בעת"' ( " התחיה") . בעת האחוד המצרי - סורי בשנת 1958 הוא הגלה לקהיר משום שדגל בעצמאות סוריה . אסד היה ממקימי " הקבוצה הצבאית " המחתרתית שחבריה , שנמנו עם מפלגת ה " בעת"' , הסתננו לעמדות מפתח בצבא הסורי בהפיכה שארעה בסוריה ב - 8 במרס 1963 . אסד , קצין הצבא השמאלני הקיצוני וחבר הנהגת ה " בעת'" , מנה למפקד חיל האויר הסורי . אחרי ההפיכה בפברואר 1966 שהוא היה בין מחולליה , שמש אסד כשר ההגנה . הא4 פרש מהסיעה השמאלנית והקים סיעה לאמנית , שהעדיפה גישה מעשית מציאותית בעניני פוליטיקה וכלכלה על פני הגישה האידאולוגית של " השמאלנים". שליט מחלט בסוריה בפברואר 1969 השתלט אסד על הממשלה בהפיכה ללא שפיכות דמים , ובנובמבר 1970 נעשה ראש הממשלה ואתר כך גם נשיא _ מאז נשען שלטונו על תמיכת הצבא , שאחיו רפעאת הוא אחד ממפקדיו . אסד יצר משטר רכוזי שנשען על בני החמולה ( המשפחה המרחבת ) שלו ועל מקרביו , כלם בני העדה העלוית . כך עלה בידו להעניק לסוריה יציבות ממשכת . יחסו של אסד לישראל קשוח ונקשה . בעבר הוא פסל מלחמה נגד ישראל באמצעות מחבלים ודגל במלחמה סדירה , ושתף פעלה עם מצרים במלחמת יום הכפורים . מאז הקפיד אסד לשמר על הסכמי הפרדת הכחות ומנע פגיעות בישראל משטח סוריה , אם כי תמך בארגוני המחבלים הפועלים נגד ישראל משטח לבנון , שסוריה שולטת בה בפעל . בשלהי שנות ה - 90 מתרבים הדווחים על בריאותו הלקויה של אסד , אך צדין הוא שולט בסוריה ביד רמה . במחצית השניה של שנות ה - 90 נהל אסד מגעים בלתי ישירים עם כל ממשלות ישראל על הסכם שלום , כשהוא דורש ירידה מרמת הגולן וחזרה לגבול שלפני מלחמת ששת הימים . שיחות ישירות בין ישראל לסוריה החלו בדצמבר 1999 . אחיו של חאפז אל אסד , רפעאת , שהיה סגו נשיא לעניני הגנה , הדח מתפקידו ב - 1998 בגלל שחיתות . לאחר שבנו בכורו של אסד נהרג בתאונת דרכים , החל הנשיא להכשיר כיורש את בנו בשאר , רופא עינים במקצועו . לבשאר הענקה דרגת אלוף - משנה ומשלהי שנות ה - 90 הוא ממלא שליחיות מדיניות . המנמי השלום ישראל , מדינת - שנות השמונים והתשעים מלחסת יום הכפורים סוריה עלוים אסואן עיר במצרים העלית , על גדתו המזרחית של הנילוס . מספר תושביה כ - 200,000 . סכר שנבנה בסמוך אליה קרוי על שמה . העיר בנויה לחי האשד הראשון ( הצפוני ביותר ) של הנילוס . לכן נמצא מקומה מתאים לבנית סכר לוסות הזרימה של מי הנילוס ולאגירתם . הסכר הראשון הוקם כאן בשנים 1899 - 1902 , בזמן השלטון הבריטי . הוא הגבה פעמים , ב - 1907 - 1912 וב - 1929 - 1934 . סכר חדש , גדול וגבוה בהרבה מקודמו , הוקם בסיוע ברית - המועצות ובתכנונה בימי שלטונו של נאצר בשנות ה - 60 , והוא נחנך ב - 1971 . סכר זה , המכנה " הסכר הגבוה", הוא מן הגדולים בעולם . גבהו ו ו ו מטרים וארכו לרחב הנהר , 3,830 מטרים . מאחוריו נקוה אגם מלאכותי , אגם נאצר , המשתרע כרצועה צרה על שטח האפיק המקורי של הנילוס לארך כ - 500 קילומטרים כלפי דרום , ומגיע עד צפונה של סודאן . עם בנית הסכר הגבוה באסואן והוצרות האגם מאחוריו , נצפתה סכנת הצפה למקדשים קדומים באזור האגם , ובהם מקדש אבו סימבל של רעמסס ה - 2 . בפעלת הצלה מהירה העברו המקדשים בחלקים למקום מבטחים ונבנו מחדש בצורתם המקורית . בזכות הסכר יכלה מצרים להגדיל את שטחי השלחין שלה ( השטחים המשקים ) ולהפיק כמיות גדולות של חשמל זול . ואולם זמן קצר לאחר השלמת הסכר נתגלו בו גם חסרונות חמורים , והקשה שבהם : הסכר עוצר את הטין הפורה , שלפני בניתו היה נסחף עם המים , מדפן את גדות הנהר , מקדש אבו סימבל של רעמסס ה - 2 לאחר שחזורו . פאלוקות , מפרשיות המשייטות בין האיים וגדות הנילוס , ליד אס ~ אן . על ראש הגבעה שבגדה המערבית של הנילוס , נמצא מקדש סימאון הקדוש הנראה כמנזר . המקדש הוקם על ידי נזירים קופטיים ונהרס בפאה ה - 8 .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר