|
|
עמוד:54
השניה . האמנים המשגיים נסו להשתחרר מהגלריות , שתפסו את מקום הכנסיה והאצלה והפכו להיות הממנות והשולטות באמנות . הופיעה גם אמנות הפופ , המיצגת את השכפול , המסחור והתקשרת הקלה , ולצדה צורות אמנות שאי אפשר לסחר בהן כמו מיצב ומיצג . האמנים בימינו משתמשים מצד אחד בטכנולוגיה חדשה כמו וידאו , צלום , מחשב וחמרים מתעשיות ההי - טק ומצד אחר בחמרי פסלת , אדמה ובחפצים אחרים מהטבע . פוסטמודרניזם באמנות החל בשנות ה - 70 של המאה ה - 20 מסתמנת תופעה תרבותית חדשה - הפוסטמודרניזם . תנועה זו היא תוצר של הידע הזמין לכל בעדן תקשרת ההמונים , חלחול של תרביות שונות זו לתוך זו , והמודעות שלהם לעצמן . הטלויזיה , הכבלים מרבי הערוצים , המחשבים הביתיים ורשתות המידע המחברות אליהן , כל אלה מאפשרים לנו להכיר את העולם מבלי לצאת למסעות מפרכים . כל אחד יכול להציץ לתרבות אחרת , לקחת ממנה , לבקר אותה ולהשתמש בה . האמנים הפוסטמודרניסטים מנסים לבטל את ההבחנה בין תרבות גבוהה - כזאת המצגת במוזאונים למשל - לאמנות נמוכה - כמו האמנות העממית . ה " קיטש " - הסגנון המתקתק והמלקק - הופך אצלם לחלק בלתי נפרד מהשפה האמנותית . האמנים מותרים על הכונה ליצר אמנות בעלת " מסר", בטענה שהצופה הוא הנותן ליצירה את משמעותה , ולכן יש ליצירה יותר מפרוש אחד נכון . הם מדגישים את הזר בן התרבות האחרת , ומרבים לעסק בפמיניזם ( התנועה לשחרור האשה ) ובבני מעוטים . הפוסטמודרניסטים רואים עצמם כאנשי הרנסנס ברב - תחומיות שלהם . הם מרחיבים את פעילותם לתחומי האנתרופולוגיה , הסוציולוגיה והפילוסופיה וכן לבקרת האמנות ולאוצרות . רק מעטים מהם , כמו גרהרד ריכטר ואנסלם קיצר הגרמנים , פרנצ'סקו קלמנטה האיטלקי ודיויד סלי האמריקני , פועלים בתחום הציור הטהור . אמני מיצב פוסטמודרניסטים הם רוברט גובר , ג'ונתן בורופסקי , כריסטין בולטנסקי , מריו מרץ וברוס נאומן - המשלב בעבודתו גם וידאו . האמנית ברברה קרוגר משתמשת המודוניזם מתגלה גם באומנות המוחשית סכל - הפיסול . פסלו של האומן אלכסנדר ארכיפנקו , - המתאגרפים . משנת 1914 , מראה שאפשר לבטא צורות מופשטות . נחה מאת מקס ארנסט שצווה ב - 1920 . שיטת הפוטומונטז המשלבת בציור בסדר מקרי לכאורה תצלומים אישיים , פריטים מצוירים , גזרי עיתון , . ופיסות נייר כתובות , היתה חביבה על אמני הדאדא . היא ביטאה את שאיפתם ליצור אמנות בדרך חדשה הקוראת תיגר על המושגים שהיו מקובלים אז לגבי האמנות . ציורו של האומן הצרפתי פול גוגן " מאין באנו ? מי אנחנה לאן אנו הולכים ? - ( 1897 ) , המתאר את בני האי טהיטי זבח את הפרספקטיבה ומצטיין בצבעוניות חמה ובאווירת חלום שבישרו את הסגנון המודרני בציור .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|