אלה

עמוד:9

מאוד , ולא ידוע אם אבותינו הבדילו בין שני המינים . אלה אטלנטית אפינית לאזורים הערבתיים בישראל . היא מצויה בעקר בהר הנגב , בגליל התחתון ובעמק החולה , והיא נשירת חרף . העץ מאריך ימים עד מאות שנים ועשוי להגיע לממדי ענק . בהר הנגב היא מופיעה בערוצים ובנקיקי סלעים . הפרות הבשלים נאכלים קלויים , לאחר הסרת הקלפה . גם האלה הארץ - ישראלית היא נשירת חרף , ויחד עם אלון מצוי מהוה מרכיב חשוב בחרש הים תיכוני בארצנו . מכל חלקי האלה הארץ - ישראלית , כולל הפרות , נתן להפיק טרפנטין ( חמר נוזלי המהוה בסיס לתעשית צבעים על בסיס שמני ) . ההפקה נעשית בעקר על ידי יצירת חתכים בגזע , שדרכם מפעפע השרף . על אלה אטלנטית ואלה ארץ - ישראלית נפוצים עפצים . אלה הם גדולים אפיניים שמיצר הצמח בעקבות פגיעה או הטלה של חרק . בעפץ מתפתחים זחלים המוצאים בו מחסה ומזון . עפצי האלה הארץ - ישראלית משמשים לעבוד עורות ולהכנת צבע השני . על עצי אלה אטלנטית ואלה ארץ - ישראלית אפשר להרכיב את האלה האמתית ( אלת הבטנה ) , שפרותיה נקראים בפי העם " פיסטוק". אלת המסטיק גדלה בדרך כלל כשיח ירק - עד והיא אחד המרכיבים הנפוצים ביערות , בחרשים ובגריגות באזור הים תיכוני בארץ . מהשרף הריחני המצוי בחלקיו השונים הכינו בימי קדם חמר לעיסה שטעמו חריף . השרף משמש גם כסם מרפא וכתבלין . הצמח עמיד מאוד בתנאי יבש וכשר התחדשותו לאחר שרפה , כריתה ורעיה הוא גבוה . לכן הוא מתכשט באזורים שנזוקו מחבלות אלה . פרותיהם של שלשת המינים מבשילים בסתו . לעצים שני סוגי פרות , אדמים ושחרים . בפרות השחרים מתפתח זרע בשל ואלו הפרות האדמים עקרים . צמחי מרפא צמחים אלה בן בעשא מלך ישראל בשנים 883 - 884 לפני הספירה . אלה עלה על כסא המלוכה בשנת עשרים ושש למלכות אסא מלך יהודה , ומלך שנתים בלבד . בספר מלכים א ( טז ח - ט ) מצין רק כי אלה בן בעשא מלך ונרצח על ידי זמרי , שר מחצית הרכב . המקרא אף מסביר כי הרצח נעשה בהשראת הנביא יהוא בן חנני . למעשה נרצח אלה בן בעשא בגלל מדיניותו הכושלת , שהובילה לתבוסה בידי ארם ולכשלון ההתקפה על יהודה . בעוד הצבא צר על גבתון , עיר הפלשתים , קשר עליו זמרי , והמיתו בהיותו יושב שכור בביתו של ארצא , הממנה על בית המלך אשר בתרצה . יחד אתו השמיד זמרי גם את כל ביתו ורעיו . ארם , ארמים בעשא בן אחיה פלשתים אלוהי נכר אלים זרים לעם ישראל . אלוהי נכר הוא השם הכללי המופיע בתנ"ך לכל האלים שאינם האלוהים האחד והבלתי נראה של עם ישראל . בתורת ישראל קימת הבחנה ברורה ובולטת בין האלוהים שנגלה לאברהם אבינו וגאל את בני ישראל ממצרים לבין האלילים הרבים שעמי כנען ושכניהם עבדו להם . בארץ כנען התודעו בני ישראל לאלילים המקומיים - ביניהם אל , בעל , עשתרת , דגון הפלשתי - והחלו לחקות את מעשיהם . אחר כך הם הכירו את אלי העמים השכנים , כגון כמוש אלוהי מואב , אשתר האשורית ומרדך הבבלי . בדרך כלל היה זה חקוי חיצוני בלבד , ופעמים רבות סגדו בני ישראל בעת ובעונה אחת לאלוהי ישראל וגם לאלוהי הנכר . בתקופת השופטים , למשל , עבדו בני ישראל את הבעל והעשתרת : " ויעזבו את ה'ויעבדו לבעל ולעשתרות " ( שופטים ב יג ) . במשך כל תקופת התנ"ך התנהל מאבק מתמיד בין אלוהי ישראל , שהנביאים הביאו את דבריו ובטאו את זעמו , לבין אלוהי הנכר . המקרא מתאר מצב החוזר על עצמו בקביעות : עם ישראל חוטא - הנביאים מזהירים אותו שיענש אם לא ישנה את דרכיו - ה'כועס ומעניש אותם - בני ישראל קוראים לה'שיצילם - ה'מתחרט על מעשיו ומרחם עליהם . הלוחם הקנאי בעבודת האלילים היה אליהו הנביא , שיצא נגד עבודת הבעל שהביאה לישראל איזבל הצידונית , אשת אחאב המלך . אלי כנען והעמים השכנים האלים המרכזיים של עמי כנען היו : אל , בעל , אש רה ועשתרת . אל נחשב לאבי האלים הכנעניים , ושמו נשמר בשמות ישובים אחדים כגון בית - אל . בעל - האל האהוד והנפוץ ביותר , היה בנם של אל ואשרה . לאחר מות אביו הוא הפך ל " בעל השמים " השולט על השמים ועל כל האלים ובני האדם . גם שמו של בעל נשמר בשמות מקומות ואנשים , ביניהם בעל פעור , בעל חצור , ובעל זבוב , וכן ירבעל - כנויו של השופט גדעון . לצד בעל עבדו לאשרה אמוו שיתכן כי עץ האשרה קשור ראשה של אלת פריון כנענית מעטר תלין מן השנים 1400 - 1200 לפני הספירה בערך . האלים כנעניים נוכרים רבת בתנ"ך . שהי צלמיות עשןיות חרס מהאלף השני לפני הספירה שנמצאו בארם נהריים , הצלמיות שימש ( כאלילי בית שאליהם פנו בני הבית בתפילות ובבקשות . אלה הם כנראה הטרפים הנוכרים במקרא , כגון הטרפים שגננה רחל מלבן אביה ובראשית לא יטו .

קודם  |  הבא