מתוך:  > אביב חדש 12 > נימפאה

עמוד:153

ובבצות בשרין , במישור פלשת ובאגם החולה , אך נכחדה מארצנו לחלוטין . לפני שנים מספר נשתלו נימפאות לבנות בשמורת החולה , כדי לחדש בארץ את אכלוסיתן שנכחדה . הנימפאה התכלה צומחת במעינות ובנחלים בעמק עכו , בשרון ובמעינות הירקון . פרחיה קטנים יותר וקטרם מגיע עד 10 סנטימטרים . צבעם לבן - תכל ועלי הכותרת שלהם מחדדים . גם תפוצתו של מין זה הצטמצמה מאוד בארץ בעשרות השנים האחרונות , עקב זהום המעינות והנחלים . כיום נעשים מאמצים להשיב את הנימפאה התכלה למקומות שמהם נכחדה . בעבר הכינו מפרות הנימפאה התכלה קמח לאפית לחם , ויש הטוענים שהיא הלוטוס המצרי המופיע על גבי מצבות וקברים עתיקים במצרים . לוטוס נופריים נימפות צמחים נימפות רוחות של הטבע במיתולוגיות היונית והרומאית . הנימפות יצגו יסודות שונים בטבע כמו ימים , נהרות , יערות , כרי דשא ומערות . הן תארו כעלמות צעירות ויפהפיות , האוהבות מוסיקה ורקודים . הנימפות נחשבות במיתולוגיה היונית כבנות של האל זאוס . כמה מהן נקראו בשמות המקומות שבהם שכנו . למשל , האכיליאדות היו נימפות שחיו בנהר אכילאוס . הנראידות , בנותיו של נראוס אל הים , היו נימפות הימים . הן תארו כרוכבות על סוסי ים , ונקשרו לים התיכון . נימפות אחרות יצגו מרכיבי טבע כלליים יותר : האוקיניות היו נימפות האוקינוסים , הנאיאדות היו נימפות המים המתוקים וחיו בנהרות ובמעינות , האוראדות היו נימפות ההרים והדריאדות היו נימפות היערות . הנימפות נחשבו כבנות אלמות או כבעלות חיים ארכים מאוד . הדריאדות , למשל , חיו כל זמן שהעץ שבו שכנו המשיך לחיות . הנימפות מזכרות פעמים רבות בספורי המיתולוגיה . יפין הרב גרם לא פעם לכך שאחד האלים התאהב בהן . אחד הספורים הידועים במיתולוגיה היונית הוא הספור על דפנה , נימפת היער , שהאל אפולו התאהב בה . דפנה , שבקשה להיות צידת כאלה ארטמיס ( היא דיאנה ) , סרבה להשיב לו אהבה . כאשר נמלטה מפניו נענה אביה לקריאת העזרה שלה והפך אותה לעץ הדפנה . רגליה דבקו לאדמה , גופה התכסה בקלפת עץ ושערותיה היו לעלים . אפולו תבע לעצמו את עץ הדפנה , ומעליו עשה זר לראשו . ביון וברומא העתיקות היו מעטרים את ראשיהם של משוררים וסופרים מפרסמים בזרי דפנה . אפולו זאוס מיתולוגיה נימפות פרפר יום הנמנה עם משפחת הנימפתיים שבסדרת הפרפראים . פרפרים אלה הם מן היפים בפרפרים ונקראים על - שם הנימפות האגדיות - נערות יפהפיות ובנות אלמות מן המיתולוגיה היונית . הנימפיות הן פרפרים גדולים ויפים העפים בקלילות מצמח לצמח ומוצצים צוף מתוק בעזרת חדק המציצה הארך שלהם . בראשיהן מצוי זוג מחושים דקים המתעבים בקצותיהם . משלשת זוגות הרגלים של הפרפר הבוגר התנון הזוג הראשון . הרגלים המנונות האלה , שהן קצרות ושעירות , משמשות כאיברי חוש הטעם ועוזרות בבדיקת צוף הפרחים . נקבות הנימפיות מטילות את ביציהן על צמחים שונים ולכל מין של נימפית צמח אפיני , פנדקאי , שעליו היא מטילה את ביציה . שמות הנימפיות קשורים בשמות הפנדקאים : נימפית הסרפד מטילה את ביציה על הסרפד והכתלית ; נימפית החרשף מטילה את ביציה על החרשף , הברקן , הגדילן , התלמית והסרפד ; נימפית הבוצין מטילה על עלי הבוצין ; נימפית הקטלב - על עלי הקטלב ונימפית היערה על עלי היערה האיטלקית . מן הביצים בוקעים זחלים שעירים הנזונים מעלי הצמחים הפנדקאים . הזחלים הגדלים מתנשלים פעמים מספר ולאחר מכן מתגלמים . הגלמים תלויים בקור משי דק על קירות וגדרות ולעתים אף על צמחים . איברי הגלם מקפלים והוא עטוי שריון קשה של כיטין ונראה כחנוט מצרי , ואכן המדענים מכנים גלם זה בשם גלם חנוט . כעבר ימים אחדים בוקע מן הגלם הפרפר הבוגר . הפרפרים מזדוגים והנקבות מטילות את ביציהן , וכך מתחיל מחדש כל מחזור החיים . רב נימפיות הארץ מקימות כמה דורות בשנה וארך חיי כל דור תלוי בעונת השנה . היפה בנימפיות הארץ היא נימפית הסרפד שצבעה חום - שחר ועל כנפיה פסים ארכים וכתמים לבנים . באירופה הנימפאה התכולה צומחת בארצנו במישור עכו , בשרון ובירקון . בעבר נהגו להכין מפירותיה קמח לאפיית לחם . תבליט אבן רומאי של נימפות , בנותיו של ראש האלים במיתולוגיות היוונית והרומאית , המייצגות את יסודות הטבע .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר