נילוס

עמוד:149

נילוס נהר במזרח אפריקה , הארך בנהרות תבל . ארכו מן המקור המרחק ביותר עד שפכו בים התיכון - 6,648 קילומטרים . אגן הנקוז שלו משתרע על שטח של 1,349,000 קילומטרים רבועים . אכלוסית מצרים בימי קדם והיום מתרכזת סביב הנילוס . נהרות המקור הראשיים של הנילוס הם הנילוס הכחל והנילוס הלבן . הנילוס הכחל נזון מגשמי המונסון היורדים ברמת אתיופיה בחדשי הקיץ ( יוני - ספטמבר ) ומזרים לנהר קרוב לשני שלישים ממימיו . הוא יוצא מימת טנה , הנמצאת בגבה 1,830 מטרים , זורם בתחלה דרומה - מזרחה ואחר כך הוא עושה תפנית חדה מערבה , נכנס לתחום סודאן וזורם שם כלפי צפון - מערב . הנילוס הלבן הוא הזרוע הארכה יותר של הנהר , אך הוא מספק רק כרבע ממימיו . עם זאת זרימתו יציבה מזו של הנילוס הכחל והוא מפרנס את הנהר בעונת השפל . הנילוס הלבן נזון מכמה נהרות , המנקזים את האגן שמסביב לימת ויקטוריה , את הרמות וההרים שסביב לימת אלברט ואת רמת סודאן . הארך שבהם הוא הקגרה ( כ - 690 קילומטרים ) , ומקורותיו , הנמצאים בצפון - מערב טנזניה , נחשבים למקורות הנילוס הלבן . הקגרה נשפך לימת ויקטוריה , הנמצאת בגבה 1,134 מטרים מעל פני הים . ממנה יוצא הנילוס הלבן צפונה וצפונה - מערבה דרך אוגנדה , חוצה את ימות קיוגה ואלברט ( מובוטו ) ונכנס לתוך סודאן . במסעו בדרום סודאן נשפכים אליו כמה יובלים עתירי מים , ומאחר שהם מעל יכלת הקבול של הנהר , נוצר כאן אזור בצית ענקי , הגדול בעולם ( כ - 300,000 קילומטרים רבועים ) . בבצות אלה , בצות הסד , אובדים כמחצית ממימיו של הנילוס הלבן עקב התאדות . הנילוס הכחל והנילוס הלבן מתאחדים ליד ח'רטום , בירת סודאן . מצפון למקום האחוד מצטרף לנהר המשתף , ששמו מעתה " נילוס " בלי תוספת , הנהר עטברה , המנקז את צפון רמת אתיופיה . מכאן ועד השפך זורם הנילוס בתוך אזור מדברי , ושום יובל איננו נשפך אליו עיד . בצפון סודאן חוצה הנהר את מדבר נוביה בפתולים רחבים ועובר בדרכו ששה אשדות . הששי בהם נמצא מצפון לח'רטום , והראשון - ליד אסואן ( הספירה מתחילה ממצרים ונעשית מצפון לדרום , בנגוד לכוון זרימתו של הנהר ) . מגבול סודאן עד אסואן היה הנילוס זורם לפנים בתוך עמק צר , אך מאז נחנך הסכר הגבוה באסואן בשנת 1970 , משתרע כאן אגם גדול , אגם נאצר , הנמשך מן הסכר דרומה עד לתוך צפון סודאן . מן הסכר צפונה מתרחב עמק הנילוס והנהר זורם בשפוע נוח . ליד קהיר מתחילה הדלתא של הנילוס , הנוצרת מהתפצלות הנהר לשתי זרועות - רשיד ( המערבית ) ודמיאט ( המזרחית ) . זרועות אלה עצמן מתפצלות לעשרות זרועות קטנות , וסמוך לחוף הים התיכון הן נהפכות לבצות או לגונות . הנהר והאדם את חשיבותו של הנילוס , היאור במקורותינו , היטיב לתאר ההיסטוריון היוני הרודוטוס , בן המאה ה - 5 לפני הספירה , שאמר כי " מצרים היא מתנת הנילוס " . אלולא נהר זה , השואב את מימיו ממקומות מרחקים , משפעים בגשמים , באפריקה המזרחית והמרכזית , לא היה מתאפשר קיומם של בני אדם במצרים , השוכנת באזור דל ביותר בגשמים . רק בזכותו יכולים היושבים לגדותיו בצפון סודאן ובמצרים לקים חקלאות המבססת על רשת תעלות השקיה . עוד בתקופה הפרה היסטורית עמדו היושבים לגדות הנהר על הסדירות בעונות הגאות והשפל של הנהר ולמדו לנצל אותה . המצרים הקדמונים היו מתפללים לאל אפיס ( חפי ) שיקפיד כי מימי הנילוס יגיעו בעתם להשקות את שדותיהם . אך הם לא הסתפקו בתפלה , אלא בנו את התעלות כך שבתקופות הגאות התנקזו לתוכן מי הנהר והציפו את השדות לא רק במים , אלא גם באדמת סחף פוריה . הצרך בחלקה צודקת של המים בין החלקות השונות ובשמירה על התעלות , לבל יסתמו בסחף , הניע את תושבי עמק הנילוס לפעל במשתף , בצורה מארגנת , ואולי זאת הסבה העקרית שבמצרים קמה ממלכה גדולה בתקופה קדומה כל - כך . במאה ה - 19 החלה הקמתם של סכרים לארך הנהר , שנועדו לאגר את עדפי המים בעונות הגאות לעונות של שפל ולחלקם על פני כל עונות השנה . הקמת הסכרים אפשרה את הגדלת מספר היבולים בשנה פי שנים ואף פי שלושה . גלת הכותרת של מאמצים אלה היתה הקמת הסכר הגבוה באסואן ב - 1970 . ואולם לאחר חנכתו התברר כי בצד תועלתו הרבה , הוא עוצר את הסחף , שבמשך דורות בנה את גדותיו של הנהר ואת הדלתה שלו ורפדן . בהעדר " רפוד " זה היו מעתה גדות הנהר נתונות לסכנה של סחיפה ודרדור . גם ישראל נזוקה מכך , כי חלק מן הסחף היה מגיע עד לשפך הנהר , נגרף לתוך הים התיכון ומשם היה נסחף עם זרמי המים לחופי הארץ ומדפנם . חלקים מאפיק הנהר יפים לשיט , ובימי מצרים הקדומה שטו בו עד למפל אסואן , שהיה גם גבול מצרים הקדומה . גם בין האשדות יפה הנילוס לשיט ועד היום משיטות בו ספינות המובילות סחורות בין כפרים ועירות שלגדותיו . הנילוס הוא אפוא עורק החיים של סודאן ומצרים . אכלוסית מצרים כלה מתרכזת סביבו ברצועה צרה מאוד מי הנילוס הם מקור ההשקיה העיקרי של השדות החקלאיים במצרים זה אלפי שנים . המצרים פיתחו מערכת השקיה מסועפת סביבו , בתמונה - תעלת השקיה בדלתה של הנילוס ,

קודם  |  הבא