עמוד:118

נורדאו , מקס שמו הספרותי של שמחה מאיר זידפלד , סופר , רופא נפש ומנהיג ציוני . חי בשנים 1849 - 1923 . מקס נורדאו נולד בהונגריה . מפי אביו הרב הוא למד עברית ולדינו וקבל חנוך מסרתי , ורפואה למד באוניברסיטה של בודפשט . בהיותו בן שמונה - עשרה החל נורדאו לפרסם מאמרים בעתונים , בעקר בגרמנית , ולימים הפך לסופר פורה וחבר רומנים , מחזות , ספרי בקרת , ביוגרפיות ואגדות לילדים . ספריו המותחים בקרת על החברה ומוסדותיה , ביניהם " השקרים המסכמים של האנושות התרבותית " , " מחלת המאה " , ו " פרדוקסים " , זכו להצלחה רבה . נורדאו והציונות נורדאו , שהיה מרחק מהיהדות , התחיל להתענין בבעיה היהודית כאשר שנאת ישראל ( האנטישמיות ) גברה באירופה בשלהי המאה ה - 19 . בימי משפט דריפוס הוא עבד כעתונאי בפריס , וכמו הרצל ידידו , ראה את האנטישמיות בהשתוללותה . נורדאו היה גם בין הראשונים שקראו את כתב - היד של " מדינת היהודים " , ספרו של הרצל . נורדאו התלהב מרעיונותיו של הרצל ונרתם לשרות התנועה הציונית . הוא נסח את " תכנית בזל " בקונגרס הציוני הראשון ( 1897 ) , ומאז ועד יום מותו היה אחד מאישיה המרכזיים של התנועה הציונית . הוא צדד ב " ציונות המדינית " ותבע מתן זכיות מדיניות מלאות על ארץ - ישראל לעם ישראל . עם זאת תמך ב - 1903 בתכנית אוגנדה , שהעלה הרצל . אחרי מות הרצל לא הסכים נורדאו לרשת את מקומו כנשיא התנועה הציונית ( בין השאר משום שהיה נשוי לאשה נוצרית ) ותמך במעמדותו של דוד וולפסון . נורדאו שמש כייעצו המדיני של וולפסון , כשם שהיה יועצו של הרצל . אחרי מלחמת העולם הראשונה הזמין חיים ויצמן - שכהן אז כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית - את נורדאו לבוא ללונדון ולכהן כיועצו המדיני . אולם לאחר זמן עזב נורדאו את תפקידו זה , כי התנגד לעמדה הרשמית של ההנהגה הציונית . הוא תבע להעלות מיד לארץ - ישראל חצי מיליון יהודים , לישבם על הקרקע ולשלבם בכלכלת הארץ ( שהיתה כבר בשלטון המנדט הבריטי ) , וכך " לכבש את ארץ - ישראל בעבור עם ישראל " . בדרך זו הוא קוה לקדם את הסכנה הגדולה שרחפה , לדעתו , על היהודים באירופה . אולם המנהיגות הציונית ראתה בתכניתו של נורדאו חלום שאינו נתן להגשמה ומעמדו התערער . הוא מת בפריס , ועל פי צואתו העברו עצמותיו לבית - העלמין הישן בתל - אביב , ברחוב טרומפלדור . ישובים , מוסדות ורחובות בישראל נושאים את שמו . אוגנדה , תכנית דריפוס , אלפרד הסתדרות הציונית העולמית הרצל , בנימין זאב ויצמן , חיים מנדט עברית , ספרות ציונות קונגרס ציוני נורה מתקן המשמש להפקת אור המפעל באמצעות זרם חשמלי . רב הנורות המאירות את בתינו הן משני סוגים - נורת הלהט והנורה הפלואורסצנטית . נסויים ראשונים לפתח נורת חשמל נעשו במאה ה - 19 . בשנת 1809 המציא האנגלי המפרי דיוי את מנורת הקשת . מתח חשמלי גבוה בין שני מטילי פחם יצר באויר שביניהם קשת חשמלית שהפיצה אור רב . אלא שמנורה זו לא היתה נוחה לשמוש בבתים . בשנת 1879 הצליח הממציא האמריקני הגדול תומס אדיסון לבנות נורת להט . הוא ועוזרו בצעו 1,200 נסויים כדי למצא חוט להט מתאים , שלא ישרף מיד בגלל החם שנוצר בו . לבסוף עלה בידם להכין חוטי להט מצלחים מרצועות ניר דקיקות מצפות פחם . לאחר נסיונות נוספים החלו להשתמש בחוטי טונגסטן . הנורה הפלואורסצנטית בצורתה הנוכחית פתחה ממנורת הקשת של דיוי , אלא שבמקום באויר , נוצרת הקשת המאירה בתערבת גזים מיחדת . סוגים נוספים של נורות הממלאות בגזים שונים כדי להפיק איר בצבעים הרצויים משמשות במחקר המדעי , בתעשיה וברפואה . נורת הלהט נורת הלהט עשויה מכלי זכוכית בצורת אגס , שבתוכו יש תיל מתכת דקיק , בדרך כלל מהמתכת טונגסטן . כשזרם חשמל עובר בתיל , הוא מתחמם ומתלהט לטמפרטורה של כ - 2,000 מעלות צלסיוס , ולכן פולט אור . החסרון של נורה זו הוא שעור הנצול הנמוך שלה . רק אחוזים מעטים מהאנרגיה החשמלית שצורכת הנורה הופך לאור נראה . רב האנרגיה הופכת לאור אינפרה אדם ( תת אדם ) , שהעין שלנו אינה מסגלת לראות . חלק מהאנרגיה מחממת את הנורה עצמה ואת האויר שמסביב לה . חלל הנורה אינו ריק - אלו היה שורר ריק בתוכו , היה לחץ האויר שמבחוץ מפצח את דפנות הזכוכית הדקים . אבל אם היתה הנורה מלאה באויר רגיל , היה חוט הלהט מתאכל ילדי ישראל התוודעו אל מקס נורדאו , הסופר והמנהיג הציוני , בעיקר באמצעות " סיפורים למקסה " - אגדות לקוראים הצעירים . כתיבתו הספרותית של נורדאו היתה מגוונת מאוד , אולם ספרי הביקורת שלו על החברה בכלל ועל החברה היהודית בפרט , הם שפרסמו את שמו .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר