עמוד:70

הגדולה שנטעה בו , חרשת משמר העמק , היתה בסיס מרכזי לאמוני יחידות הפלמ"ח , בתקופת המנדט . במשמר העמק התנהלה אחת המערכות הצבאיות המכריעות ערב הקמת המדינה : ב - 4 באפריל 948 1 תקף את הקבוץ " צבא ההצלה " הערבי בפקודו של פאוזי קאוקג'י . בהתקפה זו הפעלו בפעם הראשונה תותחים נגד ישוב עברי . לערבים היתה עדיפות מספרית גדולה , אך התקפותיהם נהדפו , ולבסוף אף כבשו המגנים את הכפרים הערביים הסמוכים לקבוץ , ששמשו משלטים ובסיסים לאויב . בכך נתקה הדרך בין חיפה הערבית ובין ג'נין ו " המשלש הערבי " . הקרב על משמר העמק , שנמשך כעשרה ימים , נחשב הנצחון החשוב ביותר על הכחות הערבים לפני פלישת צבאות ערב הסדירים למדינת ישראל עם הקמתה . בקבוץ מפעל למוצרים פלסטיים . יזרעאל , עמק כרמל מלחמת העצמאות מנדט פלמ"ח קבוץ השומר הצעיר משנה אסף של הלכות ומנהגים , הקרויים " תורה שבעל - פה " , שנאספו ונערכו בידי רבי יהודה הנשיא בסוף המאה ה - 2 לספירה . חלקם דברי הלכה שדעות החכמים היו חלוקות עליהם , ולכן אין לגביהם הכרעה סופית ; וחלקם הלכות שהתקבלו , המהוות מעין קבץ חקים . מרבית ההלכות המצויות במשנה חברו על ידי התנאים חכמי המשנה מסוף תקופת בית שני ( מימי הלל ושמאי ואילך ) ועד לחתימת המשנה בידי יהודה הנשיא בראשית המאה ה - 3 לספירה . התנאים חשו צרך לפרש את התורה ולהתאימה למציאות זמנם . הבולטים שבהם היו חכמי יבנה ( 96 - 135 לספירה ) , ביניהם רבן גמליאל , רבי טרפון ורבי עקיבא , וכן התנאים שלאחר מרד בר - כוכבא ( 140 - 170 לספירה ) ; ביניהם : רבי מאיר , רבי יהודה בן אילעי , רבי יוסי בן חלפתא , רבי שמעון בר יוחאי ורבן שמעון בן גמליאל , שהיו מגדולי היוצרים של ההלכות הכלולות בתורה שבעל - פה . הלכות התנאים ( שפרוש שמם בארמית הוא " משננים " , כלומר לומדים ) נקראו " משניות " , משום ששננו אותם בעל - פה , ומכאן אף שמה של המשנה . מבנה המשנה ונושאיה המשנה נחלקת לששה סדרים ( ש"ס ) , העוסקים בתחומי חיים שונים : סדר זרעים . דן בראשיתו בברכות ובתפלות הנאמרות מדי יום , ואחר כך בהלכות הנוגעות לחקלאות , כגון שמטה וכלאים . סדר מועד . מכיל דיני שבת , חגים וצומות . סדר נשים . עוסק בדיני אישות , ענינים הנוגעים לקשר שבין גבר לאשה , ביניהם קדושים , כתבה וגרושים , נדרים ועוד . סדר נזיקין . מטפל בחקי המשפט האזרחי והפלילי ובנהלי בתי - הדין , בעבודה זרה , בענשים . כן מובאת בו אספת מאמרי המוסר הכלולים בפרקי אבות . סדר קדשים . עוסק בעבודת הכוהנים בבית - המקדש . סדר טהרות . דן בהלכות טמאה וטהרה . כל סדר מחלק למסכתות . 63 המסכתות המצויות במשנה נחלקות לפרקים , והפרקים - להלכות , או למשניות . המשנה מכילה מדרשי הלכה ( כלומר - דיונים ופרושים ) וכן קטעי אגדה . יש בה מסכתות המתארות הוי חיים - בעקר בימי מועד במקדש - וכן מסכת מיחדת ( " פרקי אבות " ) המכילה דברי מוסר וחכמת חיים של יוצרי התורה שבעל - פה , שפעלו מתחלת ימי בית שני ועד לזמן עריכת המשנה . הלשון המשנאית נבדלת מלשון המקרא בסגנונה , באוצר המלים והניבים , ובתחביר שלה . היא השפעה מן הארמית , אם כי רק בטויים ארמיים מועטים מצויים בה , לצדם של ימות עצם שאולים מיונית ומרומית . אחד המאפינים הבולטים שלה הוא השמוש בנו"ן סופית ולא במ"ם סופית : טובלין , שלון ( במקום שלום ) , אופלין ועוד . תהליך יצירת המשנה החקים שקבעו התנאים במהלך הפרוש לתורה שבכתב , וכן ההלכות והמנהגים שאינם נזכרים בתורה , אבל לפי המסרת נאמרו למשה במעמד סיני , נמסרו בעל - פה מדור לדור , וחיבו שנון מתמיד לבל ישכחו . ( מכאן המלה " משנה " הגזורה מהפועל לשנן . ) לכן התעורר הצרך לכנס ולערך אותם בכתב . הראשון שעשה זאת היה רבי עקיבא , " אבי המשנה " , שעליו נאמר : " התקין מדרש , הלכות והגדות " ,

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר