מרוקו

עמוד:46

ואוניברסיטה מן המאה ה - 9 . עיר הנמל טנג'יר ( 400,000 תושבים ) יושבת לחוף מצר גיברלטר . בגלל מקומה היה לה מעמד של עיר בין - לאמית מ - 1923 ועד 1956 , כאשר היתה מרוקו למדינה עצמאית . כיום היא משמשת מעון קיץ לבית - המלוכה . לחוף מצר גיברלטר , קצת מזרחה ממנה , יושבת גם סאוטה , וכמה מאות קילומטרים ממזרח לה - העיר מליה . שתי הערים האלה הן חלק מן המחוז הספרדי קדיס , והן שריד מן המושבה הספרדית לשעבר , מרוקו הספרדית . מרוקו תיבעת זה שנים את הרבונות עליהן . הפלפלה מרוקו היא העניה שבשלוש מדינות המע'רב ( שתי האחרות הן אלג'יריה ותוניסיה ) . כשליש מתושביה מתפרנסים מחקלאות , ורק כרבע - מתעשיה . החקלאות אמנם נחשלת למדי , אבל היא תורמת תרומה גדולה ליצוא . מרוקו היא יצואנית ההדרים השלישית בעולם , אחרי ספרד וארצות - הברית , ותפוזיה מתחרים בשוקי אירופה בתפוזים מישראל . הגדולים העקריים לצריכה עצמית הם חטה , זיתים , ירקות ובעלי - חיים . כן מפתח ענף הדיג . הארץ עשירה במחצבים , ובראשם פוספטים , שהם בבעלות המדינה . מרוקו היא מיצרניות הפוספטים החשובות בעולם ( גם במוצר זה היא מקדימה את ישראל , שאף היא כורה הרבה פוספטים ) ומן היצואניות הגדולות של מחצב חשוב זה , המשמש בעקר לדשון , ואולי אף הגדולה שבהן . יצוא הפוספטים מהוה חלק נכבד מן ההכנסה הלאמית . כן כורים במרוקו ברזל , עופרת , מנגן , אבץ וקובלט . גם נפט מופק מאדמתה , בעקר מבארות ימיות לארך חופיה . התעשיה מתפתחת בקצב מהיר ותורמת כשליש מן ההכנסה הלאמית . ענפיה העקריים הם עבוד פוספטים , עבוד מזון , זקוק סכר , וכן תעשיות טקסטיל , עורות ועץ . בשנים האחרונות הוקמו במרוקו מפעלי פלדה , מפעלים להרכבת מכוניות ועוד . ענף חשוב בכלכלת מריקו הוא התירות , ומספר התירים המבקרים בה , רבם מארצות מערב אירופה ודרומה , עולה משנה לשנה . בשנת 1996 בקרו במרוקו יותר מששה מיליוני תירים . היסטוריה שוכני מערות ישבו בארץ , הנקראת כיום מרוקו , עוד בתקופת האבן , והם השאירו בה את עקבותיהם . כ - 2,000 שנה לפני הספירה היתקעו בה שבטים ברברים , ואלה היו חוט השדרה של האכלוסיה גם לאחר הפלישות הרבות של עמים אחרים לאזור . תחלה באו הפניקים , אחר - כך הקרתגים , ולבסוף - הרומאים , שיידו בה מושבות משגשגות מאז המאה הראשונה לספירה . הערבים פלשו למרוקו במאה ה - 7 לספירה , לאחר שהתגברו על התנגדות עזה של הברברים . הם החדירו לארץ את האסלאם וממנה פלשו לספרד בינת 711 . הברברים לא השלימו עם הכבוש הערבי והתמרדו נגדו בהצלחה בשנת 740 . בסופו של דבר השתלטף הערבים על אזורי החוף , אבל הברברים הוסיפו להחזיק במלעזיהם בהרים , ועד היים הם עקר האכלוסיה שם . במאה ה - 8 כונן אדריס , מצאצאיו של הנביא מחמד , את המדינה הראשונה במרוקו . בנו יסד את העיר פס , שהיתה למרכז מפאר של הדת והתרבות המסלמיות . ספרד ופורטוגל פלשו למרוקו במאה ה - 15 . במאה ה - 16 גרשו המרוקנים את הפולשים , וצבא מרוקני נשלח דרומה והגיע עד הנהר ניגר והעיר טימבוקטו . הוא כבש חלקים מאפריקה המערבית והחזיק בהם רב שנות המאה ה - 17 . מסוף המאה ה - 17 עד ראשית המאה ה - 19 היתה מרוקו כמעט חפשית מהופעה זרה , אך כחה של הארץ לא עמד לה בפני התפיטות המעצמות הגדולות . בתחלת המאה ה - 20 נסו להאחז בה הגרמנים , ובשנת 1912 היתה מרוקו לארץ חסות צרפתית . ספרד כבשה את צפונה יל הארץ , ואלו הנמל טנג'יר קבל ב - 923 1 מעמד של עיר בין - לאמית . כך חלקה למעשה הארץ לשלושה חלקים . בשנות ה - 20 גברה במרוקו פעלת התנועה הלאמית . החקלאות מעסיקה רבים מתושבי מרוקו , בעיקר במישוריה שופעי המים על חוף האוקיינוס האטלנטי . אקלימה החם מתאים לגידול עצי הדר , תמרים , עצי זית ודגנים . בתמונה - ילדה מרוקנית בין ערמות בוטנים , תמרים ועשבי תבלין .

קודם  |  הבא