מתוך:  > אביב חדש 12 > מרוה

עמוד:41

מרה נוזל מר הנפרש מהכבד אל דרכי המרה ומגיע אל כיס המרה . משם הוא זורם אל מעי התריסריון , שהוא חלקו הראשון של המעי הדק . נוזל זה , הנקרא מיץ המרה , משתתף בתהליך העכול של השמנים . בעבר חשבו , כי נוזל המרה קובע את מצב הרוח של האדם , ולכן אמרו על בני אדם עצובים ומדכאים , כי הם נתונים במרה שחרה . מיץ המרה ותפקידו נוזל המרה נוצר בקביעות בקצב של 500 - 000 , ו מיליגרם ביממה . הנוזל נאגר בחלקו בכיס המרה ומזרם משם לפי סוג המזון החודר למעים . מיץ המרה מכיל שלושה מרכיבים עקריים : צבעי מרה , חמצות מרה ומלחי מרה . צבעי המרה הם תוצרי הפסלת של פרוק ההמוגלובין שבכדוריות הדם האדמות ושל חמצות המרה ומלחי המרה . חמצות המרה ומלחי המרה מכילים חמרים שמניים וכולסטרול . מלחי המרה וחמצות המרה משתתפים בתהליך עכול השמנים וספיגת ויטמינים מסיסים בשמן בתריסריון , בשתוף עם האנזימים המתאימים , הנפרשים מבלוטת הלבלב . מזון שמני וביצים מעוררים בתריסריון הפרשת הורמון הגורם להתכוצות כיס המרה ודרכי המרה ולהפרשה מגברת של נוזל המרה . לכן בני אדם הסובלים ממחלה בדרכי המרה חשים בכאב בזמן אכילת ביצים , מזון שמני , או מזון מטגן בשמן . מחלות דרכי המרה בין המחלות הפוקדות את דרכי המרה יש דלקות בדרכי המרה ובכיס המרה . במקרים רבים הדלקת היא תופעת לואי להוצרות אבני מרה בכיס המרה ובדרכי המרה . אבנים אלה נוצרות ממלחי מרה ושמנים שהתרכזו והתגבשו . הן עלולות לנוע בדרכי המרה ולגרם כאבים קשים ברום הבטן , ובעת חסימה חלקית להפריע לזרימת המרה ולעכול השמנים במעים . אבני המרה עלולות לחסם את דרכי המרה , ואז צבעי המרה יחזרו אל זרם הדם ויגרמו למחלת הצהבת החסימתית . חסימה מלאה של דרכי המרה תגרם לכך , שהצואה תהיה בהירה , כי צבעי המרה הם המקנים לצואה את הצבע החום הכהה . חסימה גם גורמת לעצירת זרימת המרה , דבר הגורם לצמיחת חידקים מהירה ולדלקת זהומית בכיס המרה . מחלה זו מלוה בכאבים קשים ולעתים מהוה סכון לחיים . לכן יש לנתח ולהוציא את אבני המרה יחד עם כל כיס המרה . פתח צנור המרה הוא במעי התריסריון . קרוב לפתח יש מוצא לאנזימים הנפרשים מהלבלב , הזורמים גם הם למעי התריסריון . לכן תתכן , אם כי באפן נדיר , זרימת מרה במעלה צנור הלבלב וחדירת מרה לתוך הלבלב , ואז מתרחשת דלקת כימית קשה של בלוטת הלבלב . נזקים בדרכי המרה עלולים להתקדם ולפגע גם בכבד . נזק כזה מתרחש גם במקרים שדרכי המרה אינן פתוחות או אינן מפתחות כהלכה . אנזימים דם ונלי דם המוגלובין כבד כולסטרול לבלב עכול , מערכת צהבת שמנים מרוה סוג צמחים הנמנה עם משפחת השפתניים . למיני הבר הרבים יש תכונות אחדות משתפות : גבעולים רבועים , עלים נגדיים , פרחים סדורים בדורים - מעגלים המקיפים את הגבעול מסביב - וריח נעים שמפיצים חלקי הצמח השונים , הודות לשמן אתרי ריחני שהם מפרישים . מיני בר רבים של המרוה נפוצים בכל רחבי ישראל , ומינים תרבותיים אחדים גדלים בגנות נוי . המינים השונים נבדלים זה מזה בגדלם , בצבעי פרחיהם ובאזורי המחיה שלהם . פרחים " ממחים " להאבקה פרח המרוה הוא פרח שפתני אפיני . הוא בנוי מצנור גביע ירק בעל חמש שנים , כותרת צבעונית בעלת שתי שפות , שהעליונה בהן מתנשאת מעל לתחתונה , ושני אבקנים מפתחים . לעתים יש בפרח גם שני אבקנים קטנים ומגונים . שני אבקני פרח המרוה מחברים בבסיסם בלוחית דמוית דושה . כאשר לוחצים על הדושה , האבקנים מתכופפים ומתקרבים לשפה התחתונה של הכותרת . למעשה יש כאן תחבולה מיחדת להאבקה . דבורה או חרק אחר המתקרבים אל הפרח למץ את צופו המתוק , המצוי בבסיס צנור הכותרת , נוחתים על השפה התחתונה של הכותרת . החרק מנסה להגיע לצוף ובדרכו לוחץ על דושת האבקנים . בשלב זה האבקנים מתכופפים ומכסים את גבו של החרק בשפע של אבקה . כאשר החרק מגיע לצמח מרוה אחר , הוא מאביק את עמוד העלי , שגם הוא כפוף כלפי מטה . פרחי המרוה מושכים את החרקים בצבעוניות ובצוף שלהם . במרוה הדגולה ובעוד כמה מיני מרוה התפתחו ליד הפרחים חפים צבעוניים - עלים בתפרחת שמהם הפרחים יוצאים - שתפקידם לעזר במשיכת החרקים . במרוה הדגולה החפים עגלים ונצבים כדגלים קטנים מעל הפרחים הלבנים . לאחר ההאבקה הכותרת נושרת והפרי מתפתח בתוך הגביע . גביע כזה שאינו נושר ובתוכו מתפתח הפרי מרוות ירושלים - אחד מזני המרווה המרשימים הצומחים בארצנו .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר