כשוף

עמוד:172

ה - 17 , ובעקבותיהם הוצאו להורג אלפים רבים של בני אדם . גם באמריקה התקימו משפטי מכשפות . המפרסם שבהם נערך בעיר סלם שבמדינת מסצ'וסטס בשנת 1692 , ובסופו הוצאו כמה מהנאשמים להורג בתליה . במרבית המקרים האלה היו הנאשמים חפים מכל פשע , אולם היו גם מקרים שבהם הנאשמים עצמם האמינו שהם מכשפים . התגברות האמונה במדע ובדרכי חשיבה הגיוניות שמה קץ למשפטי המכשפות בתחלת המאה ה - 18 . אולם מאז סוף המאה ה - 19 הופיעו כתות חדשות של מאמינים בכשוף . ברב המקרים מדבר בשעשוע חברתי לא מזיק , אולם היו גם כתות שעסקו ב " פלחן השטן " ובצעו מעשי פשע ורצח . בחברות מסרתיות למחצה , קימים עד היום מכשפים הפועלים בשולי המערכת הדתית . לדגמה , בצפון אפריקה ישנם בני אדם הנקראים " מרבי " , הטוענים שהם מסגלים לחולל נסים באמצעות כשפים המשלבים בתפלות דתיות . אמונות תפלות מיסטיקה כשות צמח טפיל , חסר עלים , הנמנה עם משפחת החבלבליים . בארץ חיים 12 מינים של טפיל זה . צמחי הכשות נחשבים מזיקים חמורים לצמחי התרבות . בתלמוד נזכר הכשות נצמח ששמש פתילה להבערת אש . מכיון שהכשות חסר כלורופיל , אין הוא מסגל ליצר בעצמי את חמרי המזון הדרושים לו . לכן הוא נטפל לצמחים אחרים , שמהם הוא קולט את המזון והמים המצויים ברקמותיהם . צמח כזה נקרא טפיל מחלט . צמחי הכשות בנויים גבעולים ארכים ודקיקים הנכרכים סביב הצמחים הפנדקאים . על הגבעולים פזורות קשקשים קטנות , הסדורות בקבוצות קטנות דמויות קרקפת . הפרחים הם לבנים ובעלי כותרת שצורתה כצורת פעמון , שלה ארבע - חמש אנות וארבעה - חמשה אבקנים . הפרי הוא הלקט המכיל אחד עד ארבעה זרעים זעירים . הזרעים מתפזרים בראשית החרף ומיד נובטים . מן הזרע מתפתח נבט בעל שרשון קצר ונימי הנשלח לקרקע , וגבעול המטפס ונכרך על צמח כלשהו הנמצא בסביבות הנבט . הגבעול שולח זיזים קטנים , שבעזרתם הוא נצמד לגבעול הפנדקאי . מזיזים אלה יוצאים מצצנים אל תוך רקמות הצמח הפנדקאי ומוצצים ממנו את החמרים שלהם הם זקוקים . כעבר זמן קצר מתים השרשון וחלקו התחתון של הגבעול , והכשות נשארת תלויה על הצמח הפנדקאי . נבטי כשות שאינם מוצאים פנדקאים בסביבתם מתנונים במהירות . צמחי הכשות גורמים נזקים לפנדקאי ולעתים אף ממיתים אותו . חבלבליים טפיל צמחים כשרות מערכת הכללים , הקובעת על פי דיני ישראל מה מתר ומה אסור לאכל ומתי יש לאכל את המזון . כלל חשוב בכשרות הוא ההפרדה המחלטת בין מאכלי בשר וחלב . עקרונות הכשרות נקבעו בתורה . רבים מדיני הכשרות מופיעים בספר ויקרא ( פרק יא ) ובדברים ( יד א - כב ) . המשנה , התלמוד והשלחן ערוך פרטו ופרשו את דיני הכשרות לאחר מכן . כך היה , לדגמה , באסור העקרי - להפריד בין מאכלי בשר לחלב , שמקורו בפסוק " לא תבשל גדי בחלב אמו " ( שמות כג יט ועוד ) . התורה גם מגדירה את סוגי בעלי - החיים , המתרים באכילה . הקו המנחה הוא , שעליהם להיות מעלי גרה ומפריסי פרסה . כמה בעלי - חיים האסורים באכילה צינו במפרש בתורה : הגמל , השפן , הארנבת והחזיר . דגים המתרים באכילה הם " כל אשר לו סנפיר וקשקשת " . הצפורים האסורות במאכל - בעקר עופות דורסים - מפרטות בתורה . כן נאסר לאכל שרצים , נבלות ודם . קימים גם דיני כשרות , הקשורים בגורם הזמן , כגון ההמתנה בין אכילת בשר לאכילת דברי חלב . זמן ההמתנה אצל רב העדות הוא שלוש עד ארבע שעות , אך מהדרין שבמהדרין נוהגים להמתין שש שעות - הכל על פי מנהג למרות הקשיים הכרוכים בכך , יהודים רבים החיים בתפוצות מקפידים על אכילת מזון כשר . בתמונה - מעדנייה כשרה ביוהנסבורג שבדרום - אפריקה . חותמת הבד"ץ ( ראשי תיבות של בית - דין צדק ) של העדה החרדית בירושלים , המעידה על כשרותו הרבה של המזון . החרדים נמנעים מלקנות מוצר נתון , שחותמת זו אינה מופיעה עליו . שחיטה כשרה , על פי דיני ישראל , היא תנאי הכרחי בהפיכת בעלי - החיים למאכל כשר ליהודי .

קודם  |  הבא