כספית

עמוד:155

פרושה בערבית קביה ) . גגו של המבנה שטוח , ובפנתו המזרחית קבועה אבן שחרה שקטרה כ - 30 סנטימטרים בלבד והיא נחשבת בעיני המסלמים לקדושה ביותר . העולים לרגל למכה מקיפים את הכעבה שבע פעמים ונושקים לאבן השחרה הקדושה . המסרת המסלמית מספרת , כי אדם הראשון הוא שבנה את הכעבה לפי תכנית שנתן לו אלוהים . אחרי המבול שחזרו אברהם וישמעאל בנו את המבנה . במהלך הבניה קבל ישמעאל מידי המלאך גבריאל את " האבן השחרה " , שעודנה קבועה בתוך הכעבה , עם הוראות הנוגעות לטקסי העליה למכה . נאמני הכעבה וממשיכי המסרת הישמעאלית , שבט קריש , היו ממנים על הטקסים . המסלמים טוענים שעובדי האלילים השחיתו את הכעבה , וכשמחמד חזר למכה הוא נתץ את כל האלילים שעמדו בכעבה , ורק את " האבן השחרה " השאיר . לאחר שבטל את הפניה לירושלים בשעת התפלה , צוה הנביא מחמד על המאמינים באסלאם להתפלל לעבר הכעבה . אסלאם חג'ישמעאל מחמד מכה כף התקוה הטובה כף תלול בחוף הדרומי - מערבי של יבשת אפריקה , בקצה חצי - האי כף . גבהו 260 מטרים . משערים שהכף היה מכר ליורדי - ים , עוד לפני שהתגלה בשנת 848 ו על ידי ברתולומאו דיאז , יורד - ים פורטוגלי , שנשלח על ידי מלך פורטוגל לגלות את דרך הים להודו במסע סביב אפריקה . דיאז קרא לכף " כף הסערות " , אולם מלך פורטוגל חואן ה - 2 שנה את שמו ל " כף התקוה הטובה " , משהתברר שאפשר להקיף במקום הזה את אפריקה ולהפליג מזרחה אל האוקינוס ההודי . בנגוד לדעה הרווחת , לא כף התקוה הטובה הוא הנקדה הדרומית ביותר ביבשת אפריקה , אלא כף אגולס ( " כף המחטים " בפורטוגלית ) , הנמצא כ - 50 ר קילומטרים ממזרח לו . כף אגולס נחשב למסמן הגבול בין האוקינוס האטלנטי ממערב ובין האוקינוס ההודי ממזרח . אוקינוס האטלנטי אוקינוס ההודי כפור אחד מסוגי המשקעים : שכבת קרח דקה שנוצרת על גופים סמוכים לקרקע בלילות קרים מאוד , כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת ל - 0 מעלות . מקורה של שכבת קרח זו באדי המים שבאויר . ככל שהאויר קר יותר כן קטנה כמות האדים שהוא מסגל להכיל . בלילה קר מתעבים מקצת האדים על גופים שונים בצורת אגלי טל . כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת לנקדת הקפאון של המים , הטל קופא מיד עם הוצרו ונהפך לכפור . הכפור עלול לגרם נזק רב ליבול השדות והמטעים . כפור בתקופת הפריחה , למשל , פוגע בפרחים ומונע הוצרות פרות . ביחוד פוגע הכפור בגדולים שבעמקים ובמקומות הנמוכים , משום שהאויר הקר , שהוא צפוף וכבד יותר מן האויר החם , מצטבר במקום הנמוך ביותר . אויר טל מים משקעים קרח כפיון קבוצת מחלות המכרת בשם הכללי " מחלת הנפילה " או אפילפסיה . בקבוצה זו נכללות כ - 30 מחלות לפחות , אשר הגורם המשתף להן ברב המקרים הוא לקוי בפעילות התקינה של המח . לקוי זה מתבטא גם בהפרעות חשמליות בגלי המח , ולכן נתן לגלותו בעזרת אא"ג - המכשיר לרשום גלי המח . מחלת הכפיון הידועה ביותר היא " המחלה הגדולה " , שבגללה כנתה המחלה בשם " מחלת הנפילה " . תחלה חש החולה במחלה זו תחושות מוזרות בידים או ברגלים . לעתים נדמה לו שהוא רואה מראות או שומע קולות . סימנים אלה מבשרים את ההתקף הקרב . השלב הבא מתרחש בפתאומיות : החולה משמיע זעקה , מאבד את הכרתו , נופל בחבטה ארצה , עיניו מתגלגלות כלפי מעלה והוא מתחיל לפרכס , להתעות , ריר נוזל מפיו ולעתים הוא גם עושה את צרכיו בלי כל שליטה ובקרת . כשההתקף חולף , החולה מתעורר ואינו זוכר דבר מכל אשר עבר עליו . לעתים הוא חש חלשה ביד או ברגל , אולם אם לא נחבל בנפילתו , הוא קם ומרגיש כאדם בריא לכל דבר . צורה אחרת של מחלת הנפילה היא " המחלה הקטנה " . מחלה זו מתבטאת בהנתקות מהמציאות למשך שניות ספורות . למסתכל מן הצד נדמה כאלו החולה שקוע לשניות במחשבות עמקות , ואם לא מתוספת להנתקות הזאת רעידה קלה , ספק אם ימצא מי שיפנה את החולה לרופא . בדרך כלל אפשר לשלט בהתקפים על ידי טפול תרופתי . אא"ג מח כפן עוף מים גדול הנמנה עם משפחת הכפניים שבסדרת החסידאיים . קרוב - רחוק של החסידות והאנפות , כמוהן הוא שוכן על גדות אגמים ובצות , וכמוהן הוא מצטין ברגליו הארכות והחשופות ובצוארו הארך . מקורו ארך , שטוח ומרחב בקצהו בדמות כף , ומכאן שמו . בעבר נקרא בעברית " אבי הכף " . גבהו של הכפן כ - 86 סנטימטר והוא קטן אך במעט מן החסידה . נוצותיו לבנות , רגליו שחרות ומקורו שחר וקצהו צהבהב . על ערפו ציצת נוצות קשוט , שאותן הוא יכול לסמר . בעזרת מקורו הרחב הוא מחטט בבץ ובמים וצד את עצים מכוסים בכפור . סכנת הכפור נשקפת לצמחייה כשאוויר קר זורם ממקום גבוה למקום נמוך אחד האמצעים להגנה עליה הוא מכונות ערבול גדולות , המערבבות את האוויר .

קודם  |  הבא