כלור

עמוד:122

הכלור בודד לראשונה בידי הכימאי האנגלי המפרי דיוי בשנת 1810 . דיוי קרא לגז בשם כלור משום צבעו ( כלורוס פרושו ביונית ירק ) . בשל פעילותו החזקה הכלור אינו נמצא אף פעם בצורה חפשית בטבע , אלא בתוך תרכובות עם חמרים אחרים . הנפוצה בתרכובות הכלור היא נתרן כלורי ( 1 NaC ) , ששמה העממי " מלח בשול " . החמר נתרן כלורי אינו מרכב ממולקולות אלא מיונים . מלח זה חיוני לאדם ולבעלי - החיים . מלח הבשול הוא חמר גלם חשוב בתעשיה - להפקת נתר מאכל , כלור , ליצור סודה ועוד . הכלור הוא הנפוץ בקבוצת ההלוגנים , המרכבת מארבעה יסודות - פלואור , כלור , ברום ויוד - הדומים זה לזה . תכונה המשתפת לכל ההלוגנים היא , שדי להביאם במגע ישיר עם מתכת כדי שיתרכבו אתה וייצרו מלח ( מכאן שמם : הלוגנים , ביונית - יוצרי מלחים ) . תוכלו להוכח בכך על ידי נסוי פשוט . שימו מפתח ברזל בתוך כלי המכיל יוד מוצק . על פני המתכת יוצר קרום של גבישים המרכבים מיוד וברזל . זהו המלח הנקרא ברזל יודי . ליסודות ההלוגניים יש נטיה חזקה להתרכב עם יסודות אחרים , ועל כן אין מוצאים אותם בטבע במצב חפשי . הפקת הכלור ושמושיו את הגז כלור מפיקים בדרך כלל בתהליך כימי כתוצר לואי ביצור נתר מאכל ( בסיס הנתרן NaOH ( . כאשר הכלור מתרכב עם מימן , נוצרת תרכבת גזית - מימן כלורי ) HCl ( . נאשר ממסים את הגז הזה במים נוצרת חמצה מלחית , שהיא אחת החמצות החזקות ביותר . החמצה המלחית תופסת מקום חשוב בתעשיות כימיות רבות . משתמשים בה להפקת כלור , לעבוד מתכות ולנקוין . החמצה המלחית נמצאת גם בקבת האדם , אם כי ברכוז נמוך מאוד - 0.1 אחוז . בהשפעתה פועל הפפסין המתחיל את עכולו של החלבון וחמרי מזון אחרים . כמרכיב של מלח הבשול הכלנר משמש לשמירת שווי המשקל של הנוזלים בגוף . הכלור הוא גז רעיל ביותר : רכוז של כ - 2.5 מיליגרמים כלור לליטר אויר מסריק כדי לגרם למות בתוך דקות ספורות . ואכן , הכלור הוא הגז הראשון שנעשה בו שמוש צבאי במלחמת העולם הראשונה . במי כלור - כלור מומס במים - משתמשים להלבנת סיבי טקסטיל וניר . נטיתו החזקה של הכלור להתרכב עם יסודות אחרים מנצלת לטהור המים שאנו שיתים . את הכלור מוסיפים לרב בצורה נוזלית . הוא הורס את החידקים שבמים ואף משתק את פעילותם של הנגיפים . כמו כן נפוץ שמושו כחמר מלבין - הכלור תוקף את חמרי הצבע והורס אותם - כמחטא ביתי וכחמר גלם ליצור חמרים שונים בתעשיה הכימית , ביניהם חמרים פלסטיים . החמר הידוע פי - וי - סי , לדגמה , הוא תרכבת של כלור . דיוי , המפרי חמצות ובסיסים יון , יונים יסודות כימיה מולקולה מלח בשול מערכה מחזורית כלי הקשה משפחת כלי נגינה , שצליליהם מופקים על ידי הקשה בגוף אחר המכסה ביריעת עור או פלסטיק מתוחה , צנורות , קלידים ומנענעים . לכלי ההקשה תפקידים מגונים : לשמר או להבליט את הקצב של היצירה המנגנת , להדגיש את אפיה ולהוסיף משקל יתר לכחם של התזמרת או ההרכב המוסיקלי . כלי ההקשה נחלקים לשתי משפחות עקריות : משפחת הממברנופונים ( ממברנה - קרום , פון - קול ) , ומשפחת האידיופונים . משפחת הממברנופונים כוללת את התפים , המפיקים את הצליל על ידי תנודה של יריעות עור או פלסטיק המתוחות כעין קרום מעל למכל חלול או סגור , כמו תפי מרים ותפי חבית הסגורים משני הצדדים . משפחת האידיופונים נחלקת לשתי קבוצות עקריות : כלי הקשה המפיקים צליל עצמי בלתי מגדר , כמו מצלתים , תף צבאי , משלש וכדומה , וכלי הקשה בעלי צליל עצמי מגדר , כמו קסילופון , תף הדוד ופעמונים . כלי הקשה בולטים אף הדוד . נקרא כך בשל צורתה של תבת התהודה שלו ( בלועזית - טימפני ) . בתזמרת משתתפים שנים ואף שלושה תפי דוד . אף הבס . שלא כמו תף הדוד , גבה צלילו של תף זה אינו מגדר . זהו אחד מכלי הנגינה הקדומים ביותר , שנכנס לשמוש התזמרת רק במאה ה - 16 או ה - 17 . תף הצד . עקר כחו אינו בתיפופים יחידים , אלא בסדרה מהירה של תיפופים . תף הטנור . מצוי בעקר בתזמורות צבאיות . פעמון . הפעמון הנמצא בשמוש התזמרת מעצב לרב בצורת צנורות , שמספרם כצליליה של אוקטבה , והנגינה בהם נעשית בעזרת פטיש עץ . פעמונית ( גלוקנשפיל בגרמנית ) . צורתי כקסילופון קטן , אך היא עשוי ממתכת ולא מעץ . קסילופון . כלי הקשה בעל צלילים מגדרים , שמקורו במזרח אירופה . פרוש שמו ביונית : " עץ המשמיע קול " . הקסילופון המודרני מרכב מלוחיות עץ קשה , המסדרות לפי גדלן הקסילופון הוא כלי הקשה פשוט , עשוי עץ . צליליו משתנים בהתאם לגודל ולעובי של לוחיות העץ , שעליהם מקישים במקושי עץ . בתמונה - קסילופונים אפריקניים . אחד משימושיו החשובים של הכלור הוא ייצור פי - וי - סי , חופר פלסטי רב שימושים . בין השאר מייצרים ממנו מעילי גשם צבעוניים וקלי משקל ( בתמונה ) .

קודם  |  הבא