כוהן, כהנה

עמוד:91

אבן יסוד באדמת המקדש שעליה עמד ארון הברית ) , ובצע גם את שאר עבודות היום . הכוהן הגדול הראשון היה אהרן ואחריו שמש בתפקיד בנו אלעזר . הכוהן הגדול היה חיב להקפיד ביותר על דיני הטהרה . נאסר עליו להטמא על ידי מת , אפלו אם אלה אביו ואמו . נאסר עליו גם לשאת אלמנה ( גרושה אסורה על כל הכוהנים ) . בימי בית - המקדש הראשון נמשח הכוהן הגדול בשמן המשחה . בימי הבית השני - שבהם החלו להשתמש במנח " כוהן גדול " - היה הכוהן הגדול ראש העם בפעל . עד ימי החשמונאים שמשו בכהנה הגדולה צאצאיו של צדוק - שהתמנה לכוהן גדול על ידי דוד שהתיחס על אלעזר הכוהן - במקום אביתר שהיה מבני עלי הכוהן והתיחס על איתמר . לפני מרד החשמונאים היתה הכהנה הגדולה בידי כוהנים מתיונים שקנו את המשרה בכסף . בתקופת מלחמותיו של יהודה המקבי , כאשר בית - המקדש טמא וחלל ( 167 - 164 לפני הספירה ) לא היתה משרה כזאת כלל . השליטים והמלכים החשמונאים , שהיו בני משפחת כהנה ממודיעין , כהנו גם ככוהנים גדולים עד שעלה הורדוס למלוכה . מימיו ועד סוף תקופת הבית השני נהגו שליטי יהודה למסר את הכהנה הגדולה למי שרצו , ולפעמים תמורת כסף רב . בימי המרד של היהודים ברומאים נמסרה המשרה לפי הגרלה . הכוהן הגדול האחרון היה פינחס בן שמואל , חוצב וסתת במקצועו . לפי המסרת כהנו שמונה - עשר כוהנים גדולים בימי הבית הראשון , וכששים בימי הבית השני . סגנו וממלא מקומו של הכוהן הגדול נקרא בתנ"ך " כוהן משנה " או " סגן כוהנים " במשנה . בגדי הכוהנים בשעה שמלאו את תפקידם בבית - המקדש לבשו הכוהנים בגדים מיחדים . הם לבשו כתנות ואבנטים , מגבעות ומכנסי בד : " ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת " ( שמות כח מ ) . מכנסי הבד כסו את גופם של הכוהנים ממתנים ועד ירכים . בגדיו של הכוהן הגדול היו שונים כדי להבדיל אותו משאר הכוהנים וכדי להדגיש את מעמדו הרם . היו אלה בגדים מפארים , עשויים זהב טהור , תכלת , ארגמן שש ותולעת שני , ונעשו על ידי טובי האמנים שאף קשטו את המשכן וכליו . טיבם ושמושם של כמה מהאבזרים שנשא הכוהן הגדול על גופו אינם מכרים בימינו . הוא לבש " חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט " ( שמות כח ד ) . החשן , המכנה " חשן המשפט " , היה לדעת חוקרים מעין שקית בד שחברה לאפוד . בתוך החשן היו שתים - עשרה אבני חן , הלוא הם האורים ותמים , שבאמצעותם שאלו את פי ה'. האפוד היה , ככל הנראה , סינר או אפדה קצרה או מעיל ארך . חלק לבוש זה היה מפאר ביותר ועליו נקבעו שתי אבנים טובות , שעליהן נכתבו שמות שנים - עשר שבטי ישראל . גם מעילו של הכוהן הגדול , שכלו תכלת , בלט בהדרו . שוליו קשטו ב " רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני ופעמוני זהב בתוכם סביב " . צלצול הרמונים והפעמונים הודיע על בואו וצאתו של הכוהן הגדול . הכתנת שבצה בשש והמצנפת קשטה בציץ זהב טהור ובפתיל תכלת , ושניהם היו " מעשה רוקם " . ביום הכפורים לבש הכוהן הגדול בגדי בד לבנים . כוהנים במאה העשרים הכוהנים של עם ישראל ממשיכים לשמר על יחוסם , למרות השנים הרבות שעברו מאז שמשו בבית - המקדש . בימינו נתן לזהות את הכוהנים על פי שמות המשפחה שלהם : כוהן , כ"ץ ( כוהן צדק ) , כהנא , כוהן - צדק ועוד . אצל יהודי אתיופיה , ששמרו מנהגים קדומים רבים , ממשיכים הכוהנים - ה " קסים " - לשמש בפעל כראשי העדה . הם מהוים את הסמכות הרוחנית והדתית העליונה בעדה האתיופית . הם העורכים את הטקסים הדתיים ואליהם פונים בשאלות ובהחלטות חשובות . אהרן אורים ותמים ארון הברית בית - המקדש ברכת הכוהנים יום הכפורים חשמונאים לויים מזבח פלחן וכלי פלחן צדיק בן אחיטוב קרבן שיבת ציון תקופת בית שני תרומה ומעשר כוזרים עם שהקים ממלכה עצמאית בדרום - מזרח רוסיה במאות ה - 7 עד ה - 12 . בתחלת המאה ה - 8 התיהד המעמד השליט בממלכה והיהדות הפכה לדת המדינה . ממלכת הכוזרים התקימה על גדות הנהר וולגה , בין הים הכספי ולים השחר . בני העם הכוזרי היו עובדי אדמה , דיגים ורועי צאן וסחרו עם ארצות קרובות ורחוקות כביזנטיון , פרס והשבטים הסלויים . עקר עשרם בא להם מגבית מכסים ומסי מעבר , בהיותם יושבים על דרך המסחר הראשית , שחברה את צפון אירופה עם הח'ליפות הערבית והקיסרות הביזנטית . הכוזרים נזכרים בפעם הראשונה בתעודות משנת 627 כבעלי בריתם של הביזנטים במלחמתם בפרסים . אחר כך נלחמו הכוזרים וכרתו בריתות שלום , לסרוגין , עם הערבים , עם הרוסים והביזנטים ועם מספר רב של עמים קטנים יותר . על המעמד הבין - לאמי של הממלכה מעידים נשואיה של נסיכה כוזרית לקיסר הביזנטי קונסטנטינוס ה - 5 . בנם , לאון ה - 4 , המכנה " כזר " , מלך בביזנטיון בשנים 775 - 780 . במאה ה - 8 , לאחר מלחמה בין הכוזרים לבין הערבים , העתיקו הכוזרים את בירתם לאיטיל , על גדות הוולגה התחתית . לפי מקורות היסטוריים שונים , חלה התיהדותם של הכוזרים במחצית הראשונה של המאה ה - 8 . ספור התיהדותם משבץ אגדות רבות , אך נראה שהכוזרים , עובדי האלילים , השפעו משלוש דתות : מן האסלאם , שהתפשט באותה תקופה במרכז אסיה וחדר לדרום אירופה ; מן הנצרות , שהתפשטה מביזנטיון על פני כל אזור הים השחר , ימן היהדות , שמרכזיה היו פזורים בכל מקום . בעוד הנוצרים והמסלמים הצליחו לקרב אליהם רבים מקרב המון העם הכוזרי , עשתה היהדות נפשות בבית - המלכות ובקרב בני המעמד השליט . החוקרים סוברים כי התהליך של מעבר הכוזרים לאחת הדתות שיסודן האמונה באל אחד , נמשך זמן רב , אך באגדות תארה התיהדותה של השכבה העליונה של העם הכוזרי כמעשה חד - פעמי , שנעשה ברב פאר והדר .

קודם  |  הבא