כבש

עמוד:69

הבר חיים בעדרים נפרדים של נקבות וטלאים ועדרים של זכרים - אילים . בעונת הרביה האילים תוחמים בעזרת ריח , המופק מבלוטות הסמון , את שטח המחיה שלהם ונאבקים ביניהם הן על תחומי המחיה והן על הנקבות . האיל המנצח מצטרף לעדר של הנקבות ומרביע אותן . לאחר הריון הנמשך חמשה עד שבעה חדשים ממליטה הכבשה טלה אחד או שנים . הטלאים נשארים עם הנקבות בעדריהן , והזכרים פורשים ויוצרים עדרי זכרים . ארך החיים של כבשי הבר 15 שנים ואף יותר . המינים הבולטים בין כבשי הבר הם כבש אמון ( ארגלי ) , כבש הערבה והמופלון , שמהם בית כבש הבית . כבש אמון הוא הגדול בכבשי הבר . ארך גופו שני מטרים וגבהו 1.20 מטרים . קרניו ארכות ומסלסלות . אם נישר אותן יגיע ארכן עד 1.80 מטרים . הוא שוכן במרכז אסיה בהרים שגבהם עד 7,000 מטר . לכבש אמון יש כמה גזעים מביתים . כבש הערבה קטן יותר וגם קרניו קטנות יחסית ואינן עולות בארכן על 80 סנטימטר . הוא מצוי באזורים נרחבים באסיה , מהודי עד הים הכספי . ממנו ביתו , כפי הנראה , גזעי כבש האליה . המופלון דומה בגדלו לכבש הערבה . ארך גופו כ - 1.20 מטרים וארך קרניו 80 סנטימטר . לנקבה קרנים קטנות , שארכן פחות מ - 10 סנטימטר ולעתים הן חסרות לגמרי . המופלון היה נפוץ בעבר באירופה אך השמד ונותר רק בקורסיקה , בסרדיניה ובקפריסין . בשנים האחרונות החזר למקומות שונים באירופה , שם הוא חי בשמורות ובאזורים מוגנים ואסורים בציד . כבש הבית עדיות על כבשים מביתים מרחיקות עד לפני כ - 8,000 שנה . במהלך הביות יצר האדם , על ידי בררה מלאכותית , כ - 200 גזעי כבשים . ביניהם גזעים המצטינים בצמר או בפרוה היפים שלהם , בחלב המשבח או בבשר הטעים שלהם . הארצות שבהן מרבים לגדל כבשים הן אוסטרליה , ניו - זילנד , אנגליה ודרום - אפריקה . אומדים את מספר הכבשים שמגדל האדם בערך במיליארד ( אלף מיליון ) פרטים . גם בישראל מגדלים כ - 200 אלף כבשים , בכפרים הערבים , אצל שבטי הבדוים , וגם קצת במשקים היהודיים . לרב הגזעים של כבש הבית יש צמר משבח . בעונת האביב , כשהצמר של פרות החרף עבה ומסלסל , גוזזים את הכבשים . הצמר עובר עבוד במטואות ושם הופך לחוטי צמר המשמשים לסריגת בגדים . בין גזעי הכבשים נחשב למבחר צמרם של כבשי המרינו , שמוצאם מספרד . גזע משבח אחר הוא הקרקול , שמוצאו מאיראן . לטלאי הקרקול פרוה עדינה בעלת צמר משיי ומסלסל . בגיל שבוע ממיתים בחנק את הטלאים ופרוותיהם משמשות להכנת מעילים וכובעים מבקשים ויקרים . בישראל נפוץ כבש האליה בעל הצמר הארך והמסלסל . כבשים אלה הם בעלי אליה מפתחת , שמשקלה עד 10 קילוגרמים . האליה היא מאגר של שמן , שהכבש אוגר בזנבו , שמן הנחשב מאכל מבחר . הכבשה הערבית , הידועה בשם אואסי , מניבה כ - 50 ליטר חלב בשנה . במשק היהודי הצליחי להשביח את גזע האואסי ולהגיע לתנובה ממצעת של 500 ליטר לשנה . חלב הכבשים שמן ומשבח ומכינים ממנו גבינת צאן מעלה . גם בשרם של הכבשים טעים ועדין ונחשב בשר מצין . הכבש כענף כלכלי בישראל החשיבות הכלכלית של ענף הכבשים במשק היהודי הולכת ומצטמצמת . בשנים הראשונות לאחר קום המדינה הגיע גדל העדר לשיא של 120 אלף כבשים . הכבשים מגזע האואסי שמשו ליצור חלב ובשר , והכבשים מגזע המרינו שמשו בעקר ליצור בשר . בשנים האחרונות הצטמצם הקף הענף לכדי מחצית , עקב הוצאות היצור הגבוהות שהביאו להפחתה נכרת ברוחיות הגדול . כיום מפיקים מענף הכבשים כ - 10 מיליוני ליטר חלב בשנה , 6,000 טונות בשר ו - 500 טונות צמר . ערך היציר של כל המרכיבים האלה מגיע לכדי 25 מיליון דולר לשנה . כבש הרעמה מעלי גרה פרוה צמר תאית כבש הרעמה בעל - חיים טפסן וחובב אזורים סלעיים ממשפחת הפריים . כבש הרעמה , הנקרא גם עבדקן , דומה במראהו הכללי לכבש , אך קרוב יותר לעז והטלאים שלו דומים לעזים . הוא נפוץ בצפון אפריקה , מהרי האטלס ועד מצרים וסודאן . במשפחת הפריים , שעמה נמנה כבש הרעמה , מצויים כמה שוכני הרים טיפוסיים , המיטיבים לטפס . כאלה הם : היעל המצוי בארצנו , עז הבר שנכחדה מישראל אך חיה עדין בהרי כרתים ופרס , וצפיר האלפים החי בהרים הגבוהים של אירופה . כבש הרעמה נחשב חלית מעבר בין כבשים ועזים . מדותיו גדולות במקצת משל היעל . ארך גופו 30 1 - 165 , וארך זנבו 25 סנטימטר . גבה כתפיו מגיע עד מטר אחד ומשקלו - 40 - 145 קילוגרם . קרניו עבות וכפופות לאחור , ואצל פרטים גדולים במיחד הן מגיעות לארך של 85 סנטימטר . הקרנים הגדולות אפיניות גם לנקבות , אך לזכרים קרנים גדולות יותר . ההריון של הנקבה נמשך כחמשה חדשים , והיא ממליטה אחד עד שנים טלאים מפתחים , המצטרפים למשפחה . כבש הרעמה מתאם היטב לחיים בהרים הצחיחים שבהם הוא חי . בטבע הוא כנראה אינו שותה מים ומסתפק במים המצויים במזונו . בשבי הוא שותה מים ברצון ואף אוהב דמותו התמימה למראה של הכבש לכדה את דמיונו של האומן הישראלי , מנשה קדישמן . כבש יחיד או עדרי כבשים נראים ברבות מיצירותיו . במרכז אסיה מגדלים את הכבשים בעדרים גדולים , תוך כדי נדידה : בקיץ בהרים ובחורף בשפלה . ואילו באירופה ובישראל מגדלים אותם בעדרים קטנים על יד המשק . בתמונה - כבשים רועות באחו .

קודם  |  הבא