ישראל, עם

עמוד:48

אלכסנדריה . על חופי הים התיכון קמו באותה תקופה קהלות יהודיות רבות : ביון , באיים שבמזרח הים התיכון , באיטליה ובקירני . להתפתחות מיחדת זכתה הקהלה היהודית הגדולה בבבל ובשלוחותיה בפרס , שהיתה באזורים מסימים רב בין תושבי הארץ . היהודים בתפוצות הגולה השונות התפרנסו מעבודת האדמה , ממסחר , ממלאכות מגונות ומתפקידים בשרות השלטונות . על נוכחותם של יהודים ברחבי האימפריה הרומית הגדולה מעיד ההיסטוריון סטרבון הכותב , שקשה למצא מקום בעולם שבו אין יהודים . צורת הארגון של יהודי הגולה בתקופה ההלניסטית - רומית היתה שונה ממקום למקום , אולם ככלל נהלה כל קהלה את חייה באין מפריע . נושאי המשרות היי אחראים הן כלפי השלטונות והן כלפי הקהלה על סדרי המשפט , גבית המסים ונהול תקין של החיים הצבוריים . בבבל היתה צורת הארגון שונה . הסמכות העליונה שם היתה ראש הגולה , שהתיחס על בית דוד ( מצאצאי יהויכין מלך יהודה ) ותפקידו עבר מאב לבן . יהודי התפוצות שמרו כל הזמן על קשרים הדוקים עם ארץ - ישראל . רבים מהם קימו את מצות העליה לרגל , יבעת חג היו נפגשים בירושלים יהודים מכל התפוצות . בתקופה ההלניסטית התפתחה ספרות יהודית ענפה , שהשפעה מתרבות יון . מלבד ספרות ההלכה ( שעסקה בדינים ומצוות ) התגבשה גם ספרות היסטורית : ספר חשמונאים א ( מקבים ) התחבר בארץ - ישראל בעברית ורק אחר כך תרגם ליונית . מחבר הספר כתב אותו בלשון פשוטה ובהקפדה רבה על הדיוק במסירת המארעות . לעמתו יסון איש קירני , מחבר ספר חשמונאים ( מקבים ) ב , כתב אותו ביונית והעניק לי אפי של ספור אגדה יותר מאשר של ספר היסטוריה . בסוף תקופת הבית השני חבר יוסף בן מתתיהו את " תולדות מלחמת היהודים ברומאים " ו " קדמוניות היהודים " - ספרי היסטוריה הכתובים בסגנון מעלה ומלוים בפרשניות ובנתוחים היסטוריים . באותה תקופה נכתבי גם דברי ספרות ושירה בסגנון יוני , בשלוב אגדות וספורי עלילה מספרות זו . תקופת המשנה והתלמוד התקופה שלאחר חרבן בית - המקדש השני , לאחר המרד הגדול ברומאים ( 66 - 70 לספירה ) . מכנה תקופת המשנה והתלמוד . בתקופה זו של חסר עצמאות מדינית נחשב כנוס המשנה והתלמוד , בסוף המאה ה - 2 לספירה , לגדול מפעליו של העם היהודי . המשנה כנסה בששה קדרים על ידי רבי יהודה הנשיא , שכלל בה גם קבצים שחברו לפני תקופתו . הדי הפלגתות והוכוחים שהתעוררו בין האמוראים בבבל ובארץ - ישראל הנצחו בשני קבצים : התלמוד הירושלמי , שנחתם בטבריה בארץ - ישראל בתחלת המאה ה - 5 , והתלמוד הבבלי , שנחתם בבבל בראשית המאה ה - 6 בספרות זו מבטאת תרבותו של עם ישראל ויצירתו הרוחנית בדורות אלה , ויש בה משום עדות נאמנה לבעיות העם בכל תחומי החיים וליחסיו עם סביבתו . בראשית תקופה זו עברו על יהודי ארץ - ישראל והגולה שני מארעות מדיניים חשובים . הראשון בהם היה המרד בימי טרינוס , בשנים 115 - 117 לספירה , שהקיף קהלות יהודיות רבות החל בבבל במזרח , דרך ארץ - ישראל , מצרים וקפריסין וכלה בקירני שבאפריקה במערב . יתכן שלא היה קשר ישיר בין הקהלות האלה בזמן התמרדותן , אך עצם התעוררות המרידה מעיד על מתיחות ששררה בין השלטון לאזרחי הקיסרות הרומית מצד אחד , לבין היהודים מצד אחר . כעבר כחמש - עשרה שנה פרץ בארץ - ישראל מרד נוסף בהנהגתו של שמעון בר - כוזיבא , הוא בר - כוכבא . שלוש שנים ארכה המלחמה , ורבות העדיות כי במהלכה הוקמה מימין : עם ישראל התפזר בין העמים . אחת העתיקות בתפוצות ישראל היא קהילת היהודים ברומא . יהודי רומא נראים כאן בתחריט מהמאה ה - 18 בעת דרשה . משמאל : כינוס הדיונים ודברי המחלוקת של האמוראים בשני קבצים - התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי - הוא עדות לתסיסה הרוחנית של עם ישראל לאחר חורבן בית - המקדש השני . בתמונה - עמוד שער של תלמוד בבלי .

קודם  |  הבא