ישראל, מדינת

עמוד:20

משלחות מישראל , מלבנון , מסוריה ומשלחת משתפת של ירדן ותושבי ה " שטחים " . התקדמות של ממש לא השגה ב " ועידת מדריד " . במהלך השיחות התעוררו בעיות הנוגעות להרכב המשלחת הפלשתינית , עקב דרישתם לשלב בה נציגים מן הפזורה שלהם ומירושלים המזרחית , וכן בשל נטיתם לדון לא רק באוטונומיה , כפי שהציעה ישראל , אלא גם בעתיד הרחוק של " השטחים " . עם המשלחת הסורית התגלעו חלוקי דעות באשר לדרישתה של ישראל להגדיר מהו " שלום מלא " ועקב התעקשותה של סוריה לנסיגה ישראלית מלאה מרמת הגולן . ב - 1992 נערכה במוסקוה ועידה אזורית רב - לאמית ראשונה בהשתתפות ישראל ומדינות ערב , שדנה בבעיות המזרח התיכון , כמו מים , פליטים , חמוש . פריצת דרך בתהליך השלום במזרח התיכון ארעה במחצית הראשונה של שנת 1993 , כאשר התקימו שיחות חשאיות באוסלו , בירת נורוגיה , בין משלחות ישראל ואש"ף . ב - 20 באוגוסט 1993 חתמו נציגי שני הצדדים על הסכם " אוסלו א " . ישראל הכירה באש"ף כנציגו היחיד של העם הפלשתיני ; אש"ף הכיר בזכותה של מדינת ישראל לחיות בגבולות מכרים ובטוחים והודיע על נכונותו לחדל מדרך הטרור . אש"ף גם הסכים לנהל בשלב הראשון משא ומתן על הסכם זמני , ולא על הקמת מדינה פלשתינית . ב - 13 בספטמבר 993 1 חתמו ראש ממשלת ישראל יצחק רבין , שר החוץ שמעון פרס , וראש אש"ף יאסר ערפאת על " הצהרת העקרונות על הסדרי בינים לממשל עצמי פלשתיני ( אוטונומיה ) " . הצהרת העקרונות קבעה פרק זמן של חמש שנים , שבהן תעביר ישראל , בשלבים , את השליטה ברצועת עזה ( חוץ מגוש קטיף ) ובמרבית שטחי הגדה המערבית לרשות הפלשתינית בכל תחומי החיים , פרט לתחומי בטחון , חוץ ומים . סכם כי כל ההתנחליות ישארו במקומן וברבונות ישראל . בספטמבר 1995 נחתם הסכם אוסלו ב', שכלל נסיגה של כחות צה"ל משש הערים המרכזיות בגדה המערבית : שכם , טול כרם , בית לחם , ג'נין , קלקיליה ורמאללה . משמעות ההסכם היתה הרחבה נכרת של שטחי האוטונומיה הפלשתינית . הסכם על השלב השני של נסיגת ישראל מ - ו% . 13 משטחי הגדה המערבית נחתם באוקטובר 1998 בארצות - הברית , באחזת ווי . על הסכם זה חתמו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת בנוכחות נשיא ארצות - הברית ביל קלינטון וחסין מלך ירדן . תנאי ההסכם עוררו מחלקת קשה בישראל והיו בין הגורמים להקדמת הבחירות לחדש מאי 1999 . בראשית שנת 2000 החלו בארצות - הברית דיונים על הסדרי שלום עם סוריה . המדינה הערבית השניה שכרתה שלום עם ישראל היא ירדן . בעקבות " ועידת מדריד " והחתימה על הסכמים עם הפלשתינים התחיל דו - שיח גלוי בין ישראל לירדן . ב - 25 ביולי 1994 חתמו שתי המדינות , בחסות ארצות - הברית , על " הצהרת וושינגטון " , לסיום מצב הלחימה ביניהן . כשלושה חדשים לאחר מכן , ב - 26 באוקטובר 1994 , נחתם בטקס רב משתתפים בערבה , ליד אילת , הסכם השלום בין שתי המדינות . חסנו של הסכם השלום עם ירדן הוכח בעת חלופי השלטון בישראל ובמצבי משבר . הבולטים שבהם היו רצח תלמידות מבית שמש בידי חיל ירדני בעת טיול באזור נהרים , והנסיון לחסל אחד ממנהיגי החמאס , חאלד משעל , ברבת עמון בידי ישראלים . לאחר מות המלך חסין ב - 1999 הכריז יורשו המלך עבדאללה השני על מחיבות מלאה להסכם השלום עם ישראל . ההסכמים שנחתמו עם הפלשתינים עוררו התנגדות רבה בקרב הקיצוניים שבהם . ארגון המחבלים " חמאס " הכריז מלחמה על " האויב הציוני " , ובקש לבטל את ההסכמים שהשגו . כך החל גל של פגועים רצחניים בארץ , שבצעו מחבלים מתאבדים . פגועים עקבים מדם ארעו באמצע שנות ה - 90 בירושלים , בתל - אביב , עפולה , חדרה , צמת בית ליד ובמקומות נוספים . מעשי טרור אלה גוררים בעקבותיהם ענישה קבוצתית של הפלשתינים - סגרים הנמשכים לעתים זמן רב ופוגעים בכלכלתם ובפרנסתם . הם גם מחזקים את העמדות הקיצוניות בישראל . מקרב גורמים קיצוניים אלה , הרואים בחתימת הסכמי השלום אסון לעם ולמדינה ופגיעה באמינה הדתית בדבר ישוב ארץ - ישראל כלה , יצא רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995 . מאמצים ליישוב הסכסוך הארוך והעקוב מדם בין היהודים לערבים נעשו בשנות ה - 90 , בתיווך ארצות - הברית ומדינות נוספות . בתמונה - ראשי מדינות ישראל , ירדן וארצות - הברית נושאים ונותנים ב " בית הלבן " בוושינגטון . רוח טובה שורה על עזר וייצמן , אנואר אל - סאדאת וג'ימי קרטר - בעת שיחות השלום בין ישראל למצרים בקמפ דייויד שבארצות - הברית בספטמבר 1878 . מצרים היתה המדינה הערבית הראשונה שכרתה ברית שלום עם ישראל ,

קודם  |  הבא