ירושלים

עמוד:172

הבבלים . בשנת 586 לפני הספירה הבקעי חומות העיר על ידי צבאות נבוכדנאצר , בית - המקדש הראשון נחרב ויושבי העיר הגלו לבבל . זו היתה אחת התקופות המעטות שבהן היתה העיר עזובה והרוסה לחלוטין ויהודים לא חיו בה . אבל תקיפה זו לא נמשכה זמן רב . כעבר כמה עשרות שנים כבשו הפרסים את בבל , ובשנת 538 לפני הספירה הכריז המלך כורש על שיבת ציון . ירושלים בימי שיבת ציון לא רבים מגולי בבל נצלו את הזכות לחזר ליהודה . המעטים ששבו , ובראשם ששבצר , שהיה נצר לבית דוד , מצאו את הארץ עזובה , הרוסה ומקפת בשכנים עוינים . ששבצר החל מיד בהקמת בית - המקדש , אך העבודה התנהלה בעצלתים . הנביאים חגי וזכריה קראו לאחיהם שנשארו בבבל לקום ולעלות לארץ , וגל נוסף של חוזרים , ובראשם זרבבל בן שאלתיאל , הגיע . אולם גם זרבבל לא הצליח לקומם את הריסות ירושלים . העיר נעשתה חלק מתחום שלטונו של הפחה שישב בשומרון ובנית בית - המקדש נפסקה . בשנת 516 לפני הספירה , עשרים שנה אחרי תחלתה של שיבת ציון , השלמה הקמת בית - המקדש השני . אלא שמקדש זה היה רחוק מאוד מהפאר של מקדש שלמה . בעת חנכתו בכו הזקנים שהשתתפו בטקס , בזכרם את בית - המקדש הראשון . הקמת בית - המקדש לא פתרה את בעיות הישוב הקטן שחי אז בארץ . שכניו התנכלו לו וקיומו היה עלוב למדי . נשואי התערבת פגעו בדמותו הלאמית והיתה סכנה שהעם יטמע דוקא בארצו שלו בקרב שכניו . הישועה באה מצד נחמיה , שר יהודי בחצר המלך הפרסי ארתחשסתא . משלחת של תושבי ירושלים הגיעה אליו ותארה בפניו בצבעים קודרים את הנעשה בעיר . נחמיה פנה מיד אל המלך וקבל רשות לעלות בעצמו אל ארץ אבותיו כדי לקוממה מהריסותיה . נחמיה בנה מחדש את חומת העיר ההרוסה ועמד בתקף בפני השכנים העוינים . בימיו נאמר על בוני החומה כי " באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח", ( נחמיה ד יא ) . פסוק זה תאר מצב שבו נאלצו הבונים לשאת את נשקם עמהם כדי להתגונן בפני תוקפים אפשריים . בתוך 52 ימים השלים נחמיה את בנית החומה , וקבע בכך את מעמדה המחדש של ירושלים כבירה וכעיר בצורה . הוא גם חיב כל אדם עשירי מהיושבים בארץ לעלות ולהתישב בירושלים , שנעשתה מרכז לאמי ודתי ליהודים בארץ - ישראל . ירושלים בתקופות ההלניסטית והחשמונאית בתחלת המאה ה - 2 לפני הספירה עברה ארץ - ישראל לשלטונם של המלכים מבית סלוקוס , שליטי סוריה , שהחלו בנסיונות להחדיר את ההלניזם ליהודה . על הגבעה המערבית של ירושלים הוקם גימנסיון , ויהודים החלו לעסק בו בתחריות ספורט כמנהג היונים . היו חוגים יהודיים בירושלים שהחלו לנטות אחרי היונות , אבל קצב התפשטותה היה אטי מדי לטעמו של אנטיוכוס ה - 4 , אפיפנס , שרצה לגבש את כל ממלכתו כגוש הלניסטי אחיד . הוא גזר על היהודים גזרות דת חמורות , הקים בירושלים מצודה שנקראה תקרא והושיב בה חיל מצב סורי - יוני . אנטיוכוס אפיפנס גם בזז את אוצרות בית - המקדש וטמא אותו בעבודת אלילים . רדיפות אלה גרמו לפרץ מרד החשמונאים , שטהרו את בית - המקדש בשנת 164 לפני הספירה , והחזירו את עבודת הקדש לתקנה . אבל התקרא , המצודה שבנו היונים - הסלוקים , החזיקה מעמד ורק לאחר שנים ( ב - 141 לפני הספירה ) היא נכבשה סופית על ידי שמעון החשמונאי . עד אז אפשרה החקרא למתיונים ולבעלי בריתם הסלוקים להחזיק בגבעה המערבית של העיר , שכנתה העיר העליונה , בעוד היהודים החזיקו בעיר התחתונה ובהר הבית . יונתן החשמונאי , שהצליח לשחרר את יהודה מעל השלטון הסלוקי , התישב בירושלים , ובכך קבע אותה לבירתה של יהודה העצמאית . בתקופה החשמונאית הקפה העיר כלה - התחתונה והעליונה כאחת - בחומה רצופה , נבנו ארמונות והוקמו בה בתים רבים . סופו של שלטון החשמונאים הגיע בשנת 63 לפני הספירה , כאשר המצביא הרומאי פומפיוס נצל את הסכסוך שפרץ בין בניו של אלכסנדר ינאי , כבש את הארץ ואת ירושלים ואף נכנס לבית - המקדש . ירושלים בימי הורדוס ויורשיו תחת שלטונה של האימפריה הרומית , בימיו של המלך הורדוס , הגיעה ירושלים לשיא תפארתה . רב העם שנא את הורדוס מכיון שהיה ממוצא אדומי ותפס את השלטון מידי החשמונאים בחסות פטרוניו הרומאים . הוא היה שליט אכזר שהוציא רבים להורג . אולם לצד כח ההרס משלה בו תאות בניה עצומה , שזכתה אותו בכנוי " הבנאי הגדול ביותר בתולדות ארץ - ישראל". שרידי המבנים הרבים הכותל המערבי , שריד מהחומה שהקיפה את מתחם הר הבית בתקופת הבית השני , היה במשך השנים סמל לכיסופי הגאולה של עם ישראל . לאחר מלחמת ששת הימים מתקיימים ברחבה שלפניו תפילות וטקסים ממלכתיים , כגון השבעת חיילים בסיום הטירונות , ואישיים כמו בר - מצווה .

קודם  |  הבא