ימות ואגמים

עמוד:120

בדליפה תת - קרקעית . בדרך כלל מתקים שווי משקל בין כמות המים הנכנסים לימה לבין כמות המים היוצאים ממנה , ולכן גבה פני הימה קבוע פחות או יותר , אם כי יש שנויים מעונה לעונה עקב תנודות בכמות המשקעים היורדת באגן הנקוז של הימה . דגמה לכך היא הכנרת : מפלס פני המים שלה עולה בחרף , בעקבות הגשמים והזרימה המגברת בירדן ובשאר הנחלים , כולל נחלי אכזב , הנשפכים לימה , והוא מגיע לשיא גבהו באביב . בקיץ הוא יורד ומגיע לנקדה הנמוכה ביותר שלו בראשית הסתו , עד בוא הגשמים של החרף הבא , וחוזר חלילה . ואולם לפעמים מופר בידי האדם שווי המשקל בין כמות המים הנכנסים לימה ובין כמות המים היוצאים ממנה . ימת ארל באסיה התיכונה , למשל , הולכת ומצטמקת בגלל כמיות המים הגדולות הנלקחות מן הנהרות המזינים אותה לצרכי השקיה . עקב כך גם הולכת ועולה מליחות מימיה . הימות נוצרו בכל מיני דרכים . ימות רבות נוצרו עקב התקמרות או התקערות קלפתו של כדור הארץ , למשל ימת טיטיקקה באמריקה הדרומית וימת טנגנייקה בבקע הסורי - אפריקני . יש ימות שנוצרו עקב פעילותם של הרי געש : זרם הלבה חוסם את מוצא המים באחד העמקים ויוצר אגן של ימה . יש גם שלעו של הר געש כבוי מתמלא מים ונהפך לימה . ימות אחרות נוצרו בפעלת הסחף של הקרחונים , שחתרו שקעים גדולים בפני השטח , ואלה התמלאו במי נהרות וגשמים . כאלה הן ימת הדבים הגדולה וימת ויניפג בקנדה ; ארבע מן הימות הגדולות באמריקה הצפונית ( פרט לימת סופיריר ) , ימת לדוגה ברוסיה וימת גרדה בצפונה של איטליה . אלפי ימות קטנות , למשל בקנדה ובצפון אירופה , מצויות בשטחים שבהם ערם הקרח לפנים סחף שלגי וחסם עמקים . יש ימות שנוצרו עקב שטפונות של נהרות , שערמו סחף ( בץ ואדמה ) במקומות שבהם עלה הנהר על גדותיו . במקומות כמה מן הימות הגדולות בעולם נמצאות בגבול שבין ארצות - הברית לקנדה . חמש הימות המצויות שם מחוברות זו לזו ולאוקיינוס . בתמונה - מפלי ניאגרה באונטריו שבקנדה , בין ימת אונטריו לימת אירי .

קודם  |  הבא