יון העתיקה

עמוד:79

התמוטטותה של הקיסרות הביזנטית , כבשו הפרנקים , נושאי הצלב , את יון , ושלטו בה כמאתים שנה . במאה ה - 15 כבשו הטורקים העות'מאנים את יון ושלטו בה עד המאה ה - 19 . אולם מפעם לפעם נסתה ונציה להוציא את יון מידי טורקיה , ואף הצליחה לכבש שטחים נרחבים ממנה ולהקים בה ערי מבצר . תרבות יון השגי המחשבה , האמנות והמדע של יון העתיקה הם מאבני היסוד של התרבות האנושית . מהם התפתחה תרבות אירופה , שהנחילה במשך מאות שנים את ערכיה גם לאזורים אחרים של העולם . היונים הם שסללו את הדרך למדע בן - זמננו ולארח המחשבה המשחרר מדעות קדומות והמעמיד כל ענין בפני בקרת ההגיון . על ידי כך נתאפשרה צמיחת ענפי מדע רבים , שאף שמותיהם שאולים מיונית : פיסיקה , מתמטיקה , אסטרונומיה , פילוסופיה , ביולוגיה , היסטוריה וכולי . היונים היו הראשונים שנסחו את הבעיות בתחומים אלה ובתחומים רבים אחרים ונסו לפתרן . רב היה חלקם גם בתחומי האמנות השונים - שירה , תאטרון , אדריכלות , פסול , ציור ומוסיקה , ועד היום גורמים הם הנאה לכל הנדרש להם . היונים נטלו מלוא חפנים מן ההשגים התרבותיים של העמים אשר עמם באו בקשרים ( מצרים , אשור , חת ) , אך הם עצבו השגים אלה בסגנון מיחד להם . מן המצרים נטלו את השגי הפסול , אך במקום דמיות קפואות עצבו דמיות בתנועה . מקדרי ארם - נהרים למדו היונים את אמנות הציור על כדי חרס , אך הם ותרו על שפעת העטורים שאפינו כלים אלה ובמקומם צירו דמיות אנוש אשר העטור משמש להן רקע בלבד . פסלי השיש של האמנים היונים , ובראשם פידיאס ( בן המאה ה - 5 לפני הספירה ) , הם פאר האמנות עד היום הזה - כמוהם כסטוי העמודים , המקדשים , הארמונות , התאטרונים ובניני הפאר שהקימו . הענין הרב שגלו היונים באדם הביא להתפתחות יצירות ספרותיות מסוגים שונים ביון העתיקה : מיתולוגיה - ספורי אגדה על אלים ובני אדם ; אפוס - שירה שנועדה לפאר מעשי גבורים ( כגון שירת הומרוס ) ; אלגיה - שבאה לבטא את רגשותיו ודעותיו של המשורר כלפי מצב חברתי או אישי ; מליצה - שירת אהבה ומשתה ; פרוזה - ספורים על אלים ובני אדם ; משל - ספור דמיוני שיש בו מוסר השכל אנושי ( ראשון ממשלי המשלים ביון היה איזופוס , שחי במאה ה - 6 לפני הספירה ) ; והיסטוריה - ספור קורות העבר . ספורי האלים ויחסיהם עם בני האדם זכו ביון להצג מיחד בצורת הדרמה . היו אלה הצגות תאטרון שנערכו במסגרת החגיגות לאל היין והטבע , דיוניסוס . אחד מסוגי הדרמה היה הטרגדיה ( חזיון תוגה ) שעסקה בבעיות האדם וסבלו , ונושאיה שאובים מן המיתולוגיה היונית . מחברי הקומדיות ( מחזות מבדחים ) , לעמת זאת , נטלו את נושאיהם מחיי היום - יום ובאמצעותן מתחו בקרת על התנהגותם של מדינאים , מצביאים , הוגי דעות ובני שכבות חברתיות שונות . מבין מחברי הטרגדיות נודעו בעקר איסכילוס , סופוקלס ואוריפידס . המפרסם מבין מחברי הקומדיות הוא אריסטופנס . מחזותיהם , העוסקים בבעיות הנצחיות של האדם והחברה האנושית , תרגמו לשפות רבות ומעלים על בימות העולם ( גם בישראל ) אף בימינו , למרות שנכתבו לפני כ - 3,500 שנה . בהצגות שהעלו בתאטרונים של יון העתיקה נטלו חלק שחקנים - גברים בלבד , ולצרך יצירת הדמיות השונות לבשו מסכות , שסמלו את אפיה או מצב רוחה של הדמות המצגת . האפוסים והשירות הגדולות של משוררי יון - כגון הומרוס - נכתבו במשקל קפדני והצטינו בעשר הבטוי , הדמוי והשפה . תרגומים מיצירות אלה מצויים בכל הלשונות , ובכללן בעברית . בעוד שעל התאטרון היוני נשתמרו ידיעות רבות , מצמצמות ידיעותינו על המוסיקה היונית . אמנם נותרו כתריסר רשומי מנגינות ( התוים היו רשומים בצורת תוי האלף - בית היוני ) , ועצם רשומן הוא השג לא מבטל , אך אי - אפשר לדעת כיצד נגנו מנגינות אלה . כלי הנגינה של היונים היו בעקר כלי פריטה ( כמו הלירה [ נבל - והקיתרה [ קתרוס - ) וכלי נשיפה ( כגון האאולוס , חליל בעל שני קנים ) . פריצות דרך במדע למצרים ולבבלים היו משגים בחשבון ובהנדסה , אך היונים פתחו את הידיעות האלה לרמה של מדע : הם מצאו בהן שיטה ונסחו אותן בצורת חקים . כך , למשל , הם דנו בתכונות של הצורות הגאומטריות כמו משלש ועגול והגדירו אותן בנסחאות כלליות . בתקופה ההלניסטית הגיע מדע זה לשיאו , כאשר אוקלידס פרסם את ספר " היסודות", ששמר עד היום על מעמדו כספר יסוד בגאומטריה . האסטרונומיה , הפיסיקה והביולוגיה ראשיתן במקומות שאליהם הגרו היונים , כגון סיציליה , דרום איטליה ואסיה הקטנה . שם החלו חכמי יון לחפש הסברים הגיוניים לטבעו של העולם . החקים שמצאו והכללים שנסחו מונחים עד היום ביסודם של כל המדעים האלה . כך קבע תלס ( פילוסוף שחי במאה ה - 7 לפני הספירה ) כי כל תופעות העולם מקורן בחמר ראשוני ( הוא נתן את הבכורה למים ) . אחריו באו פילוסופים אחרים , שקבעו עקרונות וחקים אחרים ושכללו את ההתבוננות והמיון של התופעות . למעלה : " הדמויות השחורות " היפות ביותר בציורי האגרטלים האתיים צוירו בשנים 550 עד שנת 520 לפני הספירה . בתמהה - לקיטוס , כד למשחה או לשמן רקח ) אתי . מימין : הדמויות על הכדים האתיים , הכדים היווניים העתיקים שנעשו באתונה ובסביבתה ( האיזור נקרא אז אתיקה ) , נצבעו באדום או בשחור . הנושאים האהובים על ציירי הכדים היו המשימות שהוטלו על הגיבור הרקולס וההילולות של אל היין דיוניסוס . משמאל : כד יווני מן המאה החמישית לפני הספירה ובו תיאור של לוחם . טכניקת הצלליות , שבה נקטו מציירי הדמויות השחורות , מתאימה במיוחד לתיאור תנועות גוף חדות .

קודם  |  הבא