מתוך:  > אביב חדש 8 > יבלית

עמוד:20

היבום והחליצה בעת החדשה לאחר שרבי גרשם מאור הגולה אסר על רבוי הנשים אצל היהודים האשכנזים , לא היה היבום אפשרי למעשה , כיון שבדרך כלל היה היבם נשוי . גם אצל היהודים המזרחיים נהג היבם רק במקרים נדירים לשאת את יבמתו . על כן תפסה החליצה - טקס חליצת הנעל של היבם - את מקומו של היבום . אחרי מעשה זה , שיש בו משום הבעת בוז לאחי המת , שוב אין היבמה קשורה אליו והיא רשאית להנשא לכל אדם . בשנת תש"י ( 1950 ) תקנה הרבנות הראשית לארץ - ישראל תקנה המונעת למעשה את היבום בארץ גם לבני עדות המזרח , שנהגו ליבם את אלמנת האח . עם זאת , מכיון שחקי האישות בארץ נקבעו על פי ההלכה , נדרשים הנוגעים בדבר לעבר את טקס החליצה . דרישה זו מקוממת רבים בצבור החלוני בגלל אפיה המשפיל . נהג דומה ליבום קים בחק ההודי הקדום : גם שם חיב אחיו של איש נשוי שנפטר בלא להשאיר אחריו בנים להקים זרע למת , אלא שאצל ההודים אסר החק על האח לשאת את גיסתו לאשה . גרשם מאור הגולה ( רגמ"א ) הלכה עדות בישראל יבוסים אחד העמים הכנענים , שישבו בארץ לפני כבושה בידי בני ישראל . היבוסים ישבו באזור ירושלים והסבו את שמה הקדום של העיר ל " יבוס". יהושע נצח את מלכה היבוסי של העיר , אדוני צדק , שעמד בראש ברית של מלכי כנען בדרום הארץ , אך את העיר עצמה לא כבש . דוד הוא שכבש אותה ועשה אותה בירתו . סבורים כי ארונה הנזכר בשמואל ב , כד , כ - כד , היה מלכם האחרון של היבוסים . במרוצת הזמן נטמעו היבוסים בקרב היהודים . כבוש הארץ והתנחלות השבטים כנען יבין מלך חצור , שעמד בראש ברית מלכים בצפון ארץ כנען , בעת התנחלותם של בני ישראל . בתנ"ך מספר על יבין פעמים : פעם אחת בפרשת מלחמת מי מרום ( יהושע יא ) ופעם שניה בספר שופטים ( פרק ד ) בספור מלחמת דבורה וברק . היו חוקרים ופרשנים שחשבו לכן , כי מדבר בשני מלכים שונים . הם סברו כי המלך הראשון הובס על יד מי מרום ועירו חצור נשרפה , ואלו יבין השני הוא זה שדכא את ישראל במשך עשרים שנה , עד ששבטי זבולון ונפתלי , בהנהגת דבורה וברק , הביסוהו . היום טוענים רב החוקרים שמדבר באותו המלך , שעמד בראש מלכי כנען הצפוניים בבריתם נגד ישראל , וכי שתי המלחמות היו קרובות בזמן . תחלה היתה מלחמת דבורה , שבה נחלשו המלך ובני בריתו , ואחר כך מלחמת מי מרום , שבעקבותיה נשרפה העיר חצור . החפירות שנערכו בתל חצור שבגליל אכן מעידות שהעיר נחרבה בתקופת כבוש הארץ בידי בני ישראל - במאה ה - 13 לפני הספירה . ברק בן אבינעם דבורה חצור כבוש הארץ והתנחלות השבטים כנען יבלית עשב רע ממשפחת הדגניים , הצומח בשדות בעל ושלחין . היבלית נפוצה בכל העולם ומתפתחת בארץ בכל סוגי הקרקעות , באדמות כבדות כבקרקעות לס . ליבלית קני שרש מסעפים , המעמיקים עד מטר אחד ויותר באדמה . קני שרש אלה זוחלים ומתפשטים מתחת לפני הקרקע , וממפרקיהם יוצאים שרשים כלפי מטה ונצנים כלפי מעלה . מאלה מתפתחים עלים צרים , קצרים ושטוחים שצבעם ירקרק - אפר , ותפרחות מאצבעות . היבלית מעדיפה אקלים חם ובחרף כל חלקיה העל - קרקעיים נצרבים מהקר ומתיבשים . הצמח זקוק לאור רב ומתנון בצל . בארץ אין היבלית חונטת פרות ואינה מתרבה על ידי זרעים , אלא רק על ידי קני שרש . הדברתה קשה ביותר , משום שכל קטע של קנה מסגל להתפתח בתוך זמן קצר לצמח חדש . הפצת היבלית נעשית הן על ידי כלי העבוד החקלאיים והן על ידי העברת אדמה ממקום למקום . היבלית נחשבת עשב רע משום שהיא מתפשטת על חשבון הצמחים שהם גדולים חקלאיים ומתחרה בהם וקשה מאוד לשרשה . כיום משתמשים להדברת היבלית בשמנים מינרליים , אולם עד לפני שנים לא רבות היה נתן להשמידה רק בעבודים מכניים . ותיקי הישוב , שעבדו ב " בחר"( שם בערבית - השם שנתן לעקירת היבלית על ידי עדור עמק בטוריה ) בפרדסים , זוכרים עד היום לרעה את היבלית . זנים מסימים של היבלית מקבלים כדשאים בגנות הנוי , כגון יבלית הגלבע . בארצות שונות באירופה ובארצות - הברית משמשת האדם נאבק ביבלית , המתפשטת בשדות ונאחזת באדמה בקני השורש המסועפים שלה . אולם יש המנצלים אותה למרעה , וזנים מסוימים שלה משמשים כדשא . היבוסים , שנמנו עם עמי כנען , נשארו בירושלים גם אחרי שנכבשה על ידי דוד . בתמונות - כד חרס ( מימין ) ופסלון חרס , משמאל ) , מתקופת הברונזה המאוחרת , היא התקופה הכנענית , שנמצאו בחפירות שנערכו בירושלים .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר