צמיג

עמוד:84

בסיבי כתנה והיום משתמשים בסיבי זכוכית , פוליאסטר ופלדה - וחלקו החיצוני עשוי גומי . החלק של הצמיג הנוגע בכביש נקרא סליה . יש בו חריצים כדי למנע החלקה של הצמיג . בצד הצמיג הסמוך לגלגל קבועות טבעות פלדה , המצמידות את הצמיג לאופן והמכנות חשוק . בשנת 1953 המצא צמיג חסר אבוב ( טיובלס ) , שמרבים להשתמש בו היום לצד הצמיגים מן הטיפוס הישן . הצמיג חסר האבוב אינו נפרד לצמיג חיצוני ופנימי . שכבת הגומי הפנימית צמודה ודבוקה בו לחלק החיצוני . תעשית הצמיגים העולמית מיצרת היום סוגים רבים של צמיגים למכוניות , טרקטורים , משאיות כבדות , מטוסים ועוד . אוטובוס אופנוע אופנים גלגל טרקטור מכונית צמיגות תכונה של נוזל המתבטאת בכך , שהוא מגלה התנגדות לתנועה יחסית בין חלקיו ולמעבר גוף מוצק . ככל שצמיגותו של נוזל גדולה יותר , קשה יותר להזרימו דרך צנור או לבחש אותו . כאשר בוחשים תה בכפית , חשים בהתנגדות של הנוזל לתנועת הכפית . אם נבחש נוזל צמיג יותר , כגון שמן סמיך או דבש , נחוש בהתנגדות רבה יותר לתנועה . כאשר יוצקים נוזלים מכלי לכלי , הנוזל הצמיג יותר נשפך לאט יותר . החוקר הראשון שחקר באפן יסודי את הצמיגות היה הרופא והפיסיקאי הצרפתי ז'ן לואי מרי פואזי . בשנת 1835 חקר פואזי את זרימת הדם בגוף האדם . מחקריו הובילו אותו למסקנה , כי מהירות הזרימה של נוזל בצנור דק עומדת ביחס הפוך לצמיגותו של הנוזל . חק זה , המכנה " חק פואזי " , משמש למדידת הצמיגות של נוזלים . יחידת הצמיגות מכנה פואז , על - שם החוקר פואזי . צמיגות המים בטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס היא 0.1 פואז . צמיגות הגליצרין באותה טמפרטורה היא כ - 15 פואז . גליצרין צמר השער הצומח על גופיהם של בעלי - חיים מסוגים מסימים , כגון הכבש והעז . סיבי הצמר רכים וארכים ואפשר לטוות מהם חוטים ולארג מהם בדים ושטיחים , וכן לסרג מהם חלקי לבוש שונים . רב הצמר לתעשית הטקסטיל מקורו בכבשים . אולם בארצות אחדות משתמשים גם בצמר עזים - במיחד מסוגי אנגורה וקשמיר - ובצמר גמלים . בארצות אמריקה הדרומית משתמשים בצמר של הלמה , האלפקה והויקוניה . גוזזים את הצמר מגופו של בעל - החיים בעזרת מספרים מיחדים , לרב חשמליים . פעלת הגזיזה מכנה גז והחלק הנגזז נקרא גזה . את הכבשים גוזזים פעם בשנה , בדרך כלל באביב , ובארצות חמות - פעמים בשנה . מכבשה אחת אפשר לקבל בכל גז שנים עד ארבעה קילוגרמים צמר . הצמר המשבח ביותר גדל על כבשים מגזע מרינו שמקורו בספרד . בצמר משבח פחות משתמשים לאריגת שטיחים . ערביי ישראל נוהגים להשתמש בצמר כבשים מגזע האוסי . תעשית הצמר - עבוד ויצור לאחר הגז עובר הצמר תהליך של נקוי ועבוד . תחלה שוטפים מהגזה את החמר השמנוני , הנקרא חלב , המפרש מעורו של הכבש כדי לשמר על גופו מפני רטיבות . לאחר שנשטף החלב , סורקים את דבלולי הצמר המסלסלים וגוזרים אותם כדי שיהיו חלקים ובעלי ארך אחיד . בשלב זה סיבי הצמר הופכים לרכים ולדקים , ואפשר לטוות מהם חוטים לאריגה , או לשזר אותם לחוטים המיעדים לסריגה . האדם למד לטוות חוטים מצמר בעזרת פלך וכישור עוד בימי קדם . בסוף המאה ה - 18 המצאו באנגליה הנולים המכניים , ומאז התפתחה תעשית הצמר ברחבי העולם . היום היא נעזרת בשיטות טכנולוגיות משכללות ביותר המאפשרות ליצר חוטים חזקים ובצבעים מגונים ויציבים . פתוח סיבים מלאכותיים הדומים מאוד לצמר - כגון אקרילן - גרם לירידה זמנית בתפוקת הצמר בעולם בשנות ה - 70 . אולם בעקבות תהליכי עבוד חדישים הכוללים ערוב של סיבי צמר עם סיבים סינתטיים , עדנו אריגי הצמר והטפול בהם נעשה קל יותר , ולכן שבו להיות פופולריים . משתמשים בהם בעקר לתפירת בגדי חרף חמים . עם זאת פתחו בדי צמר דקים ועדינים המתאימים גם לקיץ . אריגי הצמר מצטינים בכשר בדוד מעלה המאפשר לנו לשמר על חם גופנו בחרף . הם חזקים וגמישים , אינם מתבלים בנקל ועומדים בפגעי הזמן . היום נוהגים להספיג באריגי צמר חמרים כימיים הדוחים חרקים העלולים לפגע באריגים . אף שכיום תעשית הצמר משכללת ומתעשת , ישנם עדין מקומות רבים בעולם שבהם ממשיכים לטוות ולארג את הצמר בדרכים המסרתיות . חוטי הצמר הנטוים ביד הם גושיים יותר ואינם אחידים בעבים וצבעם טבעי לרב . אורגים מהם בדים מרהיבים ביפים , שמיכות ושטיחים . גם מלאכת הסריגה ביד השתמרה , בעקר כתחביב . מפיקות הצמר הגדולות הן אוסטרליה - המספקת כ - 30 אחוז מתפוקת הצמר העולמית , ניו - זילנד , כמה ממדינות חבר העמים , דרום - אפריקה , סין , אורוגוי וארגנטינה . תעשית הצמר מתרכזת בעקר באירופה . אפנה בגדים טויה ואריגה ראו ערכים נפרדים לבעלי - החיים הנזנרים בערך זה . באזורים שונים בעולם משתמשים בני המקום בבעלי - החיים המצויים בסביבתם להפקת צמר . בתמונה - כבשי מרינו הספרדיים הם מקור לצמר המשובח ביותר . מקורו של הצמר הטבעי בשערות המכסות את גופיהם של בעלי - חיים מסוימים , ביניהם הכבש , העז והלמה . השערות נגזזות פעם בשנה בגז ומעובדות לחוטים ואחר לאריגים . בתמונה - צמר כבשים לפני עיבוד .

קודם  |  הבא