עמוד:71

תככים בותיקן עקר לפירנצה ולונציה ולאחר מכן עבד בחצרו של פרנסואה ה - 1 מלך צרפת . בהיותו בן שלושים ושבע החזק צ'ליני זמן - מה במעצר עקב האשמות שוא שהטיחו נגדו ברומא . התככים רדפו אותו גם בפריס ובארמון פונטנבלו ואחרי חמש שנים של יצירה מפלאה , הוא חזר כועס וממרמר לפירנצה , שם מת ונקבר בכנסית אנונציאטה . מלבד יצירותיו המרהיבות במתכת עדינה , השאיר צ'ליני אחריו פסלים מרשימים , שהמפרסם בהם הוא " פרסאוס מחזיק ראש מדוזה " . יצירה זו נמנית עם נכסי האמנות האפיניים ביותר לתקופת הרנסנס . רבות מיצירותיו נהרסו ואבדו במלחמות . צ'ליני חבר גם ספרים מקצועיים וכן אוטוביוגרפיה , המתארת את חייו הסוערים . אישיותו הדינמית והססגונית באה לידי בטוי גם באופרה של ברליוז שנכתבה בשנת 1838 . פסול רנסנס צלף שיח קוצני , הסוג הבולט במשפחת הצלפיים הכוללת 46 סוגים וכ - 800 מינים שרבם עצים ושיחים הנפוצים באזורים הטרופיים , בסונות ובמדבריות . הסוג צלף כולל כ - 350 מינים , שמהם מצויים בישראל כצמחי בר חמשה מינים . חנמי התלמוד אמרו : " שלושה עזין הם : ישראל באמות , כלב בחיות , תרנגול בעופות ואף צלף באילנות " ( מסכת ביצה ) . בימינו אין הבוטנאים מגדירים את הצלף כאילן ( עץ ) אלא כבן - שיח , אך הוא יכול להחשב בהחלט כצמח חזק , כי הוא צומח על קירות זקופים וסלעים חשופים וחודר לתוכם בשרשיו ונאחז בהם . בישראל גדלים בר צלף סחוסי , צלף רתמי שהוא נדיר מאוד , צלף מצרי וצלף בצני - שני צמחים מדבריים או מדבריים למחצה , וכן צלף קוצני שהוא המין הבולט בסוג והנפוץ כמעט בכל הארץ . הצלף הקוצני הוא שיח קוצני שגדל בעבר רק במצוקים , במקומות סלעיים ובחומות וכיום התפשט לבתי גדול נוספים . ענפיו , הנטויים לרב כלפי מטה , מופיעים באביב ומתים בסוף הקיץ . בבסיס העלים העגלים מצוי זוג קוצים חדים מאוד , דמויי וו , המגנים על הצמח במדת מה משני בעלי - חיים . פרחיו הלבנים - ורדים גדולים מאוד . הם מרבי אבקנים ומרהיבים ביפים . הפרחים נפתחים בשעות הערב ונובלים למחרת . לאחר חדשים מבשיל הפרי המארך הנאכל בעקר על ידי צפורים . הפרות הצעירים ונצני הפרחים משמשים למאכל ולתבול , והיו ידועים בימי קדם ברחבי אזור הים התיכון . ברפואה העממית שמשו חלקיו השונים של הצלף - הקוצני להרגעת כאבי שנים , כתרופה לטפול בעקרות , למחלות טחול ודרכי העכול . צמחים צמחי מרפא תבלינים צ'מבלו כלי נגינה דומה לפסנתר בעל צליל מתכתי . הצ'מבלו בנוי ממסגרת עץ שצורתה כשל נבל ועליה מתוחים מיתרים . בצ'מבלו מצויה מקלדת בת שתי שורות , הקבועה בחזיתו של הכלי . לחיצה על קליד גורמת למפרט הקבוע בקצהו " לצבט " את המיתר המתאים , שלא כמו בפסנתר , שבו הצליל מופק על ידי נקישה על גבי המיתר . הצ'מבלו היה כלי הנגינה הראשי מסוף תקופת הרנסנס ועד המאה ה - 18 , כאשר המצא פסנתר הפטישים . למנגן בצ'מבלו אין שליטה על עצמת הצליל , אך הוא יכול לקבע את גון הצליל ואפיו בעזרת דושות ומשלבים ( רגיסטרים ) . במאה ה - 20 נכרת התענינות מחדשת בצ'מבלו , ואף נכתבו למענו יצירות חדישות רבותי ביניהן של המלחין הספרדי מנואל דה - פיה , המלחין הפולני קז'ישטוף פנדרצקי ואחרים . כלי נגינה נבל פנדרצקי , קז'ישטוף פסנתר צמח , שלמה סופר , מבקר , אגרונום ומורה . ממיסדי אגדת הנער הציונית " עזרא " , ומקימו ומנהלו של בית - הספר החקלאי " כדורי " . חי בשנים 1886 - 1974 . שלמה צמח נולד בפלונסק שבפולין , ולמד ב " חדר " ובבית - ספר תיכון . בשנת 1904 הוא עלה לארץ , והיה אחד מראשוני " העליה השניה " . צמח עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה והגליל , היה בין מיסדי מפלגת הפועלים " הפועל הצעיר " והשתתף בנסוח מצעה . בשנת 1907 הוא ארגן קבוצה של פועלים חקלאיים , " החורש " שמה . באותה שנה הוא יצא לצרפת ולמד ספרות ופילוסופיה בסורבון שבפריס והנדסה חקלאית בננסי . בשנים 1918 - 1920 שמש שלמה צמח מורה למדעי הטבע בסמינר למורים באודסה . בשנת 1921 הוא חזר לארץ ועד שנת 1923 הורה מקצועות חקלאיים בבית - הספר החקלאי " מקוה ישראל " . בשנים 1923 - 1932 הוא נהל את המחלקה להדרכה של תחנת הנסיונות החקלאית של ההסתדרות הציונית . בשנת 1933 יסד צמח את בית - הספר החקלאי " כדורי " בכפר תבור והיה מנהלו עד שנת 1937 . לאחר מכן התמסר לעבודתו הספרותית . שלמה צמח כתב ספורים ארכים וקצרים , מסות ודברי בקרת , שזכו להערכה רבה . יותר מעשרים שנה לאחר מותו פרסמה בתו , עדה צמח , חלקים מיומנו האישי , שבו בטא את דעותיו בשצף קצף על דמיות ונושאים בני זמנו . הפועל הצעיר כדורי מקוה ישראל עברית , ספרות שלמה צמח היה פעיל בתחומי החינוך והיצירה , וגילה מעורבות וביקורתיות רבה כלפי הנעשה בארץ . צלף סחוסי הוא אחד מחמשת מיני הצלף הגדלים בארץ . הצמח ניכר בעליו הרחבים והעבים , הירוקים כל השנה , ובפריו האדום הגדול .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר