פסח

עמוד:141

תרסת - זהו בליל של תפוחים , שקדים ואגוזים , יין ותבלינים , ולעתים גם תמרים . החרסת מסמלת את הטיט , החמר שממנו לבנו בני ישראל לבנים בימי שעבודם במצרים . כרפט - לפי פרוש מדרשי מסמל את עבודת הפרך של בני ישראל . כרפט במהפך הוא ט'פרכ - 60 רבבות בני ישראל שעבדו בפרך . בדורנו עלה הרעיון שהכרפס מסמל את האביב . כל ירק ירק יכול לשמש ככרפס . זרוע - מסמלת את קרבן הפסח או את הזרוע הנטויה בה הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים . ביצה - מסמלת את אחד מקרבנות הפסח - חגיגה . חזרת - לפי כמה מנהגים משמשת לכורך של הלל הזקן . מנהגים בליל הסדר קדש - קדוש על היין , שתית כוס ראשונה מתוך ארבע , כנגד ארבע לשונות של גאלה : " והוצאתי , " והצלתי " , " וגאלתי " , " ולקחתי " . ורחץ - נטילת ידים לפני אכילת הכרפס . כרפס - טבילת הכרפס במי מלח , ברכה ואכילה . יחץ - חצית המצה האמצעית והצפנת חלקה הגדול לשם שמוש כאפיקומן . מגיד - אמירת החלק העקרי של ההגדה , המתחיל ב " מה נשתנה " , שתית כוס שניה . כורך - אכילת כריך של מצות בחזרת . שלחן עורך - אכילת הסעודה העקרית . צפון - פתיחת הדלת לאליהו , מציאת האפיקומן שהצפן ואכילתו . ברד - ברכת המזון בסיום הסעודה , שתית כוס שלישית . הלל - אמירת מרקי הלל ( תהלים קיג - קיח ) . נרצה - סיום ה " סדר " - פיוטים ופזמונים , ביניהמ " אחד מי יודע"ו " חד גדיא " , אשר הכנסו להגדה רק בסביבות המאה ה - 15 , כאמצעי שעשוע חנוכי , בעקר בשביל הילדים . עלה לעלילות דם ההכנות לפסח וחגיגת ה " סדר " שמשו אצל הנוצרים מימי הבינים ועד לסף התקופה החדשה כעלה לעלילות דם , וקהלות ישראל רבות בארצות פזוריהן סבלו גזרות , רדיפות וגרושים בגלל החג הסמוך לחג הפסחא הנוצרי , שבו מצינים את צליבת ישו . גם האינקויזיציה בספרד ובפורטוגל פעלה באפן נמרץ נגד קיום סדרי פסח על ידי האנוסים במחתרת . האנוסים היו עורכים את " סדר " פסח במרתפים בחגיגיות רבה , והיה זה אחד ממנהגי היהדות שקימו במסירות רבה תקופה ממשכת . מהמאה ה - 12 ועד למאה ה - 20 העלילו על היהודים שהשתמשו בדם ילדים נוצרים להכנת המצות ולשתיתו כיין . מסבה זו נהגו קהלות אשכנזיות אחדות להשתמש ביין לבן בליל ה " סדר " במקום ביין אדם . בשל הסביבה העוינת יותר שבה חיו , ובהשפעת חסידי אשכנז המחמירים שחיו במאות ה - 12 וה - 13 , נסו יהודי אשכנז להחמיר ביותר בקיום מצוות הפסח . מנהגי פסח סביב " הסדר " התפתחה מערכת מנהגים עממיים מגונת בעניני לבוש , סעודה ושירה . לעדות השונות יש מנהגים שונים המיחדים להן . בכמה עדות של ספרדים נהגו לצרר את מצת האפיקומן במפה ולשים אותה , לפי התור , על שכם המסבים . בכמה מעדות המזרח נהוג לקשר את יציאת מצרים עם היציאה לגולה ושיבת ציון : אחד מהחבורה מתחפש לנודד , צרורו על שכמו , מקלו בידו והוא מדפק על הדלת . שואלים אותו : " מאין בא הנודד ?"" באתי מירושלים " , הוא משיב ומתחיל לספר על פעמי המשיח הנשמעים , על המקומות הקדושים וכדומה . מנהג קדום הוא לפתח את הדלתות לכל עובר ולכל עולה לרגל , שאין לו מקום לסעד , כאמור : " כל דכפין ייתי וייכול " ( כל הרעב יבוא ויאכל ) . בגולה , כשארבו סכנות ליהודים בלילה זה , פשט המנהג לסגר את הדלתות . ערב פסח ידוע כ " תענית בכורים " . לזכר הנס שקרה במצרים , שבכורי ישראל לא נפגעו במכת הבכורות . נוהגים להפסיק את התענית על ידי סעודת מצוה . הבכור מסים בערב פסח בבקר מסכת תלמוד ועורך סעודת סיום . אפלו מי שאינו בן תורה מצטרף בערב פסח אל חברת לומדי תלמוד ומסים יחד אתם את המסכת . חז"ל בקשו להדגיש גם בקשר לחג החרות , שתלמוד תורה ורחב הדעת חשובים מן הצום ומן ההסתגפות . יש לחזר , ללמד ולהעמיק את ענין השחרור מעבדות לחרות , כי כך נדע להיות בני חרין . במצרים נהגו גם הבנות , ולא רק הבנים , לצום בערב פסח . בתימן היה נהוג לאפות מצות מדי יום ביומו , ובארצות צפון אפריקה היתה נהוגה המימונה ביום השמיני של פסח , כמו הסהרנה בקרב יהודי כורדיסטן . לעדות היהודיות שלא הכירו את התורה שבעל - פה לא ידוע נסח ההגדה , שמקורו במשנה . עדות אלה נהגו ונוהגות לצין בעקר את קרבן הפסח , שהוא עקר החג על פי התורה . במיחד התפרסם קרבן הפסח שמקריבים השומרונים בהר גרזים שליד שכם . כמו כן נהוגה הקרבת הקרבן בקרב יהודי אתיופיה . הקראים נוהגים לקרא בפסוקים מהמקרא בלבד . כן נהוג לדאג לעניים שיהיו להם כל צרכיהם לחג הפסח , ולכן עורכים בכל קהלה מגבית פסח הנקראת " מעות חטים " או " קמחא דפסחא " . תפלות לפסח התפלות בפסח הן אלה הקבועות לשלוש רגלים ואין שנוי אלא בהזכרת ענין הרגל ב " אתה בחרתנו " . לתפלות הכנטו צלחת פסח מעוטרת , עשויה מחרט , מאיטליה המאה ה - 17 . בצלחת ה " סדר " מניחים שבעה מאכלים סמליים - מצה , מרור , כרפם , חזרת , זרוע , חרוסת וביצה - המייצגים מעשים ומאורעות שאירעו במצרים וביציאה הפלאית ממנה .

קודם  |  הבא