עמוד:76

הגדול העקרי באיים הוא קני - סכר ; הסכר הוא כשליש מן היצוא . כן מגדלים אגוזי קוקוס , בננות וקקאו , גם הם בעקר ליצוא , וארז , תירס , ירקות ופרות לצריכה עצמית . התעשיה מבססת על מוצרי חקלאות . כן מצויים באי מכרות זהב ומנגן . התירות היא מקור הכנסה חשוב . האכלוסיה נחלקת שוה בשוה בערך בין בני פיג'י המקוריים , שרבם קבלו עליהם את הנצרות ( בעקר הפרוטסטנטית ) , ובין יוצאי הודו - רבם הינדים בדתם ומעוטם מסלמים . יש גם מעט אירופים , סינים נבני עמים אחרים . כ - 40 אחוז מן התושבים יושבים בערים , ובראשן הבירה סובה ( 120,000 תושבים ) , שעל האי ויטי לוו . האי וננאה לוו נתגלה בשנת 1643 בידי הנוסע ההולנדי טסמן . איים אחרים התגלו בידי הבריטים בסוף המאה ה - 18 . ב - 1874 הכרזה פיג'י מושבה בריטית , ואז הובאו אליה הודים לעבודה במטעי קנה - הסכר . ב - 1970 הענקה לה עצמאית במסגרת חבר העמים הבריטי . המפלגות קמו בה לפי השתיכות עדתית . בתחלה היה רב לפיג'ים , אך בבחירות לפרלמנט שנערכו ב - 1987 היתה ידם של ההודים על העליונה . הצבא , שרב מפקדיו פיג'ים , התערב והשעה את החקה והכריז על פיג'י רפובליקה . כעבר זמן קצר החזר השלטון הדמוקרטי על כנו , וב - 1990 נתקבלה חקה חדשה , שעל פיה שמורים לפיג'ים 37 מ - 70 מושבי הבית התחתון של הפרלמנט , ולהודים - 27 ; תפקיד הבחירות הוא אפוא רק לחלק את המושבים בין המפלגות השונות של כל עדה . עוד נקבע , שהנשיא - שתפקידו יצוגי בעקר - וראש הממשלה צריכים להיות פיג'ים . . אוקינוס השקט חבר הענוים הבריטי פיגם משפחת הפיגמיים , שעמה נמנה הפיגם , היא משפחת צמחים גדולה הכוללת כ - ו 40 סוגים וכ - 1,300 מינים הנפוצים באזורים הטרופיים והסובטרופיים של כדור הארץ . עם משפחת הפיגמיים נמנים עשבים , שיחים ועצים בעלי בלוטות שמן וביניהם הסוג הדר . משפחה זו חשובה מאוד לאדם מבחינה כלכלית . להדרים עשרות מינים ומאית זנים , שבולטים ביניהם התפוזים , האשכוליות והלימונים . רבים ממיני ההדרים גדלים בארצנו כצמחי תרבות וענף הפרדסנות היא ענף חשוב בכלכלתה של ישראל . חלקי הפיגם ושמושיו בישראל מצויים שני סוגים של צמחי בר הנמנים עם משפחת הפיגמיים : הפיגם , שלי רק מין אחד , והפיגמית המיצגת בארץ על ידי שלושה מינים . הפיגם המצוי הוא הבולט והמכר בין צמחי משפחה זו . זהו שיח קטן , ירק - עד , שעליו מנצים וצבעם ירק בחרף ואפרפר בקיץ . תפוצתו כלל ים תיכונית והוא מופיע בשפע בחרשים ובבתות שבארצנו , בעקר במחוזות הצפוניים . גבה השיח עד מטר אחד . פרחי הפיגם צהבים , פורחים באביב בתפרחות דמויות סוכך ומושכים אליהם חרקים רבים . לאחר ההאבקה מתפתח הלקט , הנפתח עם הבשילו והזרעים נופלים ממנו ונפוצים ברוח . על עלי הפיגם מצויות בלוטות המפרישות שמן אתרי ריחני . בלוטות אלה מופיעות גם בפרחים . השמן האתרי הריחני , האפיני לבני משפחת הפיגמיים וגם להדרים , משמש , כפי הנראה , לדחית בעלי - חיים ולהגנת הצמח מפני אוכלי עשב למיניהם . ואכן , הפיגם אינו נאכל על ידי בעלי - חיים . יוצא מכלל זה הזחל ? ל פרפר זנב - הסנונית , שיש לו איבר נדוף לשחרור שמנים אלה . השם פיגם מופיע עוד במשנה , ונראה שהשתמשו בו באותה תקופה כתבלין . בעבר הופק שמן הפיגם לצרכי רפואה כסם נגד היסטריה , תולעים במערכת העכול והפרעות בוסת . כיום מקבל הפיגם כצמח בשמים . בכפרים הערביים משמש הפיגם כתבלין לכבישה . שמן המופק מהצמח משמש לתעשית בשמים וסבונים . לעתים קרובות מגדלים אותו בגנות לנוי . הדרים צמחים פיגמאים שבטים אפריקניים המתיחדים בקומתם הנמוכה . רבם פזורים ביערות העד שבמרכז היבשת ובמערבה . הם חיים בחבורות קטנות ומתפרנסים מציד ומלקט . מנינם כ - 150,000 והם שומרים בקנאות על תרבותם האלילית המסרתית . יש גם ענף אסיני של פיגמאים . פיגמיוס ביונית פרושו ננס , וזה מקיר כנוים . קומתם אכן נמוכה מאוד - בין 120 ל - 150 סנטימטרים . צבע עורם חום - אדמדם , והחוקרים מכנים אותם נגרילוס . ענף אחר של פיגמאים , הקרויים נגריטוס , חיים בכמה מאיי האוקינוס ההודי והשקט , בעקר בגינאה החדשה . הפיגמאים מונים כ - 150,000 נפש ורבם פזורים ביערות - העד של אפריקה המשונית , בעקר בזאיר , רואנדה , בורונדי , קונגו וקמרון . החוקרים סוברים כי הפיגמאים הם השבטים הקדומים ביותר במקומות מושבם , אשר נדחקו למעבה יערות העד על ידי שבטי מהגרים , שהגיעו לאותם המקומות בתקופות מאחרות יותר . באפריקה היו אלה בעקר שבטי הבנטו . הפיגמאים חיים בחבורות של מאה נפש לכל היותר , ותרבותם דומה לתרביות האדם הקדמון . אין להם ראשי שבטים או מנהיגים מכרים והם מתפרנסים מלקט ומציד . רק שבטים מעטים עוסקים בחקלאות פשוטה , הנתונה בידי הנשים . הערך המרכזי בתרבותם הוא היער המפרנסם ולכן הם סוגדים לו . סלילת כבישים והקמת ערים ביערות העד הביאו לדלדול אכלוסיתם . מגוריהם אינם קבועים והם נודדים במעבה היקרות הטרופיים . לפיגמאים אין שפה משלהם והם משתמשים בשפות של השבטים השכנים . את צידם הם צדים באמצעות קשתות וחצים משוחים ברעל המופק מצמחי בר . עוד בימי קדם נרדפו הפיגמאים על ידי שכניהם ורבם השמדו . רבים מהם נצודו כחיות ושמשו כליצנים וכרקדנים בבתי - המלוכה באסיה ובאפריקה . אפריקה בורונדי בנטו גינאה החדשה זאיר קונגו קמרון רואנדה האדם מפיק מפיגם מצוי תועלת רבה : פרחיו דמויי הסוכך משמשים לגף , ועליו וגבעולו משמשים לתיבול ולרפואה .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר