מתוך:  > אביב חדש 13 > עלקות

עמוד:216

החיצוני של גוף העלקה . מעטה זה מגן על התולעת מפני מיצי העכול של גוף הפנדקאי ומפני שאר אמצעי ההגנה שלו . העלקה הבוגרת נצמדת לאחד האיברים הפנימיים בגוף הפנדקאי וקולטת שם את מזונה דרך פיה . בגופה מצויה מערכת עכול פשוטה ומערכת רביה המיצרת רבבות ביצים קטנות . מערכת דם ומערכת נשימה חסרות . העלקות שהן טפילות - פנים מתאמות לחיים בתנאים של חסר חמצן . ביצי העלקות הרב - פנדקאיות יוצאות מגוף הפנדקאי עם הצואה או השתן , ומהן בוקעים זחלים ריסניים קטנים , השוחים במים ונטפלים לפנדקאי המשנה , שהם בעקר חסרי - חליות ולרב חלזונות של מים מתוקים . לכל מין של עלקה יש מין מיחד של חלזון שאליו היא נטפלת ובגופו עובר הזחל סדרה של גלגולים , הכוללים לעתים גם מחזורי רביה אל - מינית . לבסוף נפלטים הזחלים מגוף החלזון ומגיעים לגוף משני נוסף או לפנדקאי הראשי . בגוף הפנדקאי הראשי הם נטפלים לאיבר המתאים והופכים לעלקות בוגרות . הנזק שגורמות עלקות אלה לפנדקאים , עלול להיות רב . עלקת הבילהרציה המסכנת בעלקות היא עלקת הבילהרציה , מחלה שסימניה : חם משתנה , גרויים בעור ושתן דמי . לעתים היא אף גורמת להוצרות אבנים בשלפוחית השתן . מין אחר של עלקה זו גורם לצואה דמית , ומין שלישי - למחלות כבד כגון שחמת . כאשר המחלה נעשית כרונית ( קבועה ) , היא מחלישה את האדם ופוגעת מאוד בתפקוד הרגיל שלו . בארצות אפריקה ובעקר במצרים , באמריקה הטרופית ובדרים - מזרח אסיה נגועים מיליוני בני אדם במחלה קשה זו . הם נפגעים במחלה כאשר הם נכנסים למי נהרות ואגמים , שבהם חיים החלזונות הנושאים בתוכם את זחלי העלקה . הזחלים חודרים לגוף האדם דרך עורו , מתמקמים בכלי הדם באזור המעים וגורמים למחלה , שקשה מאוד לרפאה . המלחמה בבילהרציה היא על ידי השמדת החלזונות , פנדקאי הבינים של העלקה , אך בינתים היא מוסיפה לפגע במיליוני בני אדם ברחבי העולם . בישראל היו בעבר עלקות בילהרציה בירקון , בנחל אילון ובחלקו התחתון של נחל שורק ( נחל רובין ) . כיום , לאחר שהשמדו העלקות האלה , מקרי מחלת הבילהרציה בארץ מעטים ונדירים . חלזונות חליתנים טפיל רביה תולעים עלקת צמח טפיל הנמנה עם משפחת העלקתיים . משפחה זו כוללת 130 מינים של צמחים טפיליים חסרי כלורופיל , הנפוצים באזורים הממזגים של המחצית הצפונית של כדור הארץ . העלקת היא הסוג הבולט במשפחה . השם העברי של הצמת מבטא את תכונת הטפילות שלו . מביון שאין לה כלורופיל , אין העלקת יכולה לבצע פוטוסינתזה וליצר לעצמה את חמרי המזון הדרושים לה . חמרים אלה וכן מים ומלחים היא קולטת מן הצמחים הפנדקאים , שאליהם היא נטפלת ועל חשבונם היא חיה . העלקת , היחנוק ושאר בני משפחת העלקתיים נחשבים טפילים גמורים . יש בין העלקות מינים הנטפלים לפנדקאים מסימים , ויש מינים הנטפלים לצמחים שונים , אך כל הפנדקאים הם צמחים דו - פסיגיים . נביטה ופריחה זרעי העלקת קטנים ורבים , והם נפוצים עם הרוח לכל עבר . הזרעים שומרים על חיוניותם שנים רבות . עם נביטתו מפתח הזרע פתיל ארך דמוי שיש הננעץ בקרקע וצומח , כשהוא מתקדם לעבר שרשיו של צמח ירק הצומח בסביבה . כאשר הפתיל מגיע אל שרשי הצמח , הוא נצמד אליהם ושולח מצצנים רבים לתוך רקמותיהם . דרך המצצנים נקלטים מים וחמרי מזון המעברים אל הזרע . מן הזרע מתפתח גבעול לבן - כחלחל , שבראשו עמוד תפרחת ובבסיסו פקעת , האוגרת בתוכה עמילן . לעתים הורגת העלקת את הצמח הפנדקאי , ואז היא מתפרנסת מן העמילן כמו שאר מיני העלקת , גם יחנוק המדבר ( בתמונה ) הגדל בנגב הוא צמח טפיל . תפרחתו הצפופה , דמויית השיבולת ובעלת הצבע העז , יוצאת מפקעת הצמודה לצמח הפונדקאי ומתחילה כבר מן האדמה . העלקת הבוגרת מייצרת ביצים בכבד הכבשה . הביצים יוצאות עם הצואה או השתן ומהן בוקעים זחלים קטנים הנטפלים לחלזונות במים מתוקים . בגוף החילזון עובר הזחל סדרת גלגולים . הוא נפלט מגוף החילזון ומגיע לגוף הפונדקאי הראשי .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר