עליה לרגל

עמוד:210

התורה מצוה : " שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'אלוהיך במקום אשר יבחר ( כלומר , בבית - המקדש ) , בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות " ( דברים טז טז ; שמות כג יד - יז ; שמות לד , יח - כג ועוד ) . על כן נקראים חגים אלה " שלוש רגלים " . העליה לרגל היתה מקבלת בזמנים קדומים , עוד לפני שבנה שלמה את בית - המקדש . תחלה היו עולים לשילה , שבה שכן אהל מועד , ואחר כך לירושלים . מעטים היו יכולים להרשות לעצמם לעלות לירושלים כל חג וחג . לפיכך נקבעו בקורי חובה בשלשת החגים המרכזיים ביהדות . חגים אלה קשורים במארעות היסטוריים חשובים : יציאת מצרים ומתן תורה , הם גם חגים חקלאיים המתקימים בסיומה של עונה חקלאית . חג הפסח נחג בראשית ימי קציר התבואה , חג השבועות - בסוף הקציר ותחלת הבציר וקטיף הפרות , משום כך יכלו עובדי האדמה להתפנות מעבודתם ולעלות לירושלים . עולי הרגל היו מקריבים קרבנות ומביאים תרומות למקדש . בתקופת הבית השני עלו לרגל גם יהודים שחיו מחוץ לארץ - ישראל . העליה לרגל לירושלים חזקה את הקשר בין העם לאלוהיו , והיתה מלוה בחגיגות מפארות , בשמחה רבה ובאוירה של הכנסת אורחים ונדיבות . עליה שהיא רשות אחרי חרבן הבית השני נחשבה העליה לירושלים למצוה שהיא רשות ולא חובה , והיא התיחסה לכל ארץ - ישראל . אז חברה התפלה המבקשת שנזכה לשוב ולעלות לירושלים ולהקריב בה קרבנות . בימי הבינים ערכו רבנים ותלמידיהם עליה לרגל מפעם לפעם , על אף הסכנות שהיו כרוכות בדבר . כך עלה הרמב"ן בשנת 266 ר , פרשן המשנה רבי עובדיה מברטנורה שבאיטליה בשנת 1488 , יוסף קארו והמקבלים במאה ה - 16 , רבי יהודה החסיד ו - 1,500 מנאמניו בשנת 1700 ועוד . העליה לרגל בנסחה זה קימת , למעשה , עד היום . עליה לרגל למקומות מקדשים מקבלת גם בדתות אחרות . צלינים נוצרים עולים לרגל לירושלים , לבית לחם , לנצרת , לרומא ולמקומות מקדשים בארצות שונות , שלפי המסרת הנוצרית התרחשו בהם נסים . המסלמים עולים לרגל למכה . ההינדים עולים לרגל לעיר הקדושה בנרס , כדי להתרחץ במימי הגנגס המקדש עליהם . בני הדת הבהאית עולים לרגל לעכו ולחיפה . בית - המקדש יהודה החסיד , רבי סכות פסח צלינות קארו , יוסף רמב"ן שבועות עליות לארץ עליה היא שם כולל לשיבת יהודים לארץ - ישראל מאז גלות בבל וחרבן בית ראשון ועד ימינו . בכל תקופה היו לעליות לארץ מאפינים יחודיים : א . עליות של קבוצות ויחידים מתוך מניעים של דת ואמונה , מחרבן בית שני במאה הראשונה עד שלהי המאה ה - 19 . ב . עליות ממניעים ציוניים בשנים 1882 - 1939 ( העליות הראשונה עד החמישית ) . ג . העפלה , עליה של קבוצות קטנות שלא קבלו רשות להגר לארץ , לפני ממלחמת העולם השניה , בזמן המלחמה ומתוך שארית הפלטה ששרדה את השואה , עד קום המדינה . ד . עליה המונית של נצולי השואה , ועלית המונים מגליות שהתחסלו ממדינות אסיה ואפריקה , בעקר בשנות ה - 50 . ה . עליה למדינת ישראל של יחידים ושל גליות שלמות עד ימינו . מאז גלות בבל וחרבן ממלכת יהודה ובית המקדש הראשון , חיו יהודים בארצות הגלות וקוו לשוב לארץ - ישראל . הם הביעו את כמיהתם זו בתפלות ובפיוטים , נשאו את עיניהם לירושלים ונכספו אליה . העליה הראשונה לארץ היא " שיבת ציון " - שובם של גולים מבבל בראשית תקופת בית שני . שיבת ציון נמשכה מאמצע המאה ה - 6 עד אמצע המאה ה - 5 לפני הספירה . מספר עליה בספרי עזרא ונחמיה . בתקופת בית שני כבר היתה תפוצה יהודית גדולה בבבל ובמצרים , ויהודים חיו גם בארצות אחרות באזור הים התיכון . העליה לארץ בתקופה זו היתה בעקר עליה לרגל אל בית - המקדש השני ועליה של יחידים . לא ידוע על עליות גדולות לארץ - ישראל בתקופה זו . עליות לארץ במרוצת הדורות אחרי חרבן בית - המקדש השני הדלדל הישוב היהודי בארץ - ישראל , אך עלית יהודים לארץ לא פסקה . תנאים ואמוראים , למשל , באו להתישב בארץ יחד עם תלמידיהם . במשך כל תקופת הגלות , שבה שלטו בארץ - ישראל רומאים , ביזנטים , ערבים , פרסים , צלבנים , ממלוכים וטורקים עות'מאנים , הגיעו אליה קבוצות של עולים , בעקר בעקבות התעוררות דתית ותקוות לגאלה , או בגלל מארעות מדיניים שהתרחשו בארצות מושבם של היהודים . במאה ה - 8 הגיעו קבוצות קטנות של יהודים מבבל , מצרפת ומספרד . במאה ה - 9 באו היהודים הקראים , שהתישבו מאות אלפי עולים , נשים וקנים וטף , הגיעו לארץ בשנות התשעים מברית - המועצות בעקבות קריסת המשטר הקומוניסטי בה , שהביא להתפרקותה . עולים רבים שערכי היהדות והציונות זרים להם , וביניהם גם לא - יהודים , התחילו כאן חיים חדשים .

קודם  |  הבא