עזרר

עמוד:186

עזרר עץ פרי קטן ממשפחת הורדיים בעל ענפים קוצניים ופרות הדומים לתפוחים קטנים ועסיסיים , שצבעם צהב או אדם . ציפתם העסיסית מתוקה - חמצמצה וטעמם עדין ומשפח . בספרות היפה מכנים אותו בשם עזרד , אך שמו העברי הנכון הוא עזרר . במשפחת הורדיים מצויים עצי פרי שונים : התפוח , האגס , השזיף , האפרסק , הדבדבן והמשמש . גם בין צמחי הבר של ישראל מצויים צמחים ממשפחה זו , שפרותיהם טעימים למאכל , ואחד הבולטים ביניהם הוא העזרר , הידוע גם בשמו הערבי " זערור " . בחרף עומד העזרר בשלכת , אך באביב מתכסה בשפעת פרחים לבנים וריחניים כפרחי השקד , האגס והשזיף . הפרחים ערוכים בתפרחות דמויות סוכך והם בעלי חמשה עלי גביע מפרדים . הפרחים עשירים בצוף ומושכים אליהם דבורים וחרקים אחרים המאביקים אותם . לאחר זמן קצר מתכסים ~ נפיו הקוצניים של העזרר בעלים ירקים וגזורים לאנות אחדות . בראשית הקיץ מבשילים הפרות , שהם ענבות מדמות ובתוכן שנים או שלושה גלעינים גדולים , המופצים על ידי צפורים , האוכלות את הפרות העסיסיים . בישראל נפוץ העזרר הקוצני בצפון הארץ ובמרכזה . עץ זה יכול להגיע לגבה של חמשה מטרים , ויש לו שרשים חזקים המסתעפים באדמה . יני מינים נוספים , נדירים יחסית , הם העזרר החד - גלעיני - הגדל בגליל העליון , בחרמון ובגולן , והעזרר האדם - המצוי בעקר בגליל העליון . אגס אפרסק דבדבן ורדיים צמחים שזיף תפוח עץ עטלף יונק מעופף הדופה במראהו לעכבר . העטלף נפנה עם סדרת העטלפים , הכוללת 18 משפחות וכ - 990 מינים , הנפוצים בכל העולם . גופם של כל העטלפים קצר ומעגל וארכו 2.5 - 40 סנטימטר . מטת בנפיהם גדולה יחסית לגופם ואצל עטלף הפרות הענק היא מגיעה עד 1.70 מטרים . לעטלפים חוש התמצאות מעלה , הנעזר במנגנון קול המצוי באזניהם . סדרת העטלפים היא הסדרה השניה בגדלה בין היונקים - אחרי המכרסמים - ואחת המוזרות שבהן . העטלפים נעים רק בתעופה ואינם מעגלים ללכת על הקרקע או לשחות כשאר היונקים . בשל תעופתם יבשל המראה שלהם המזכיר עכבר , רואים בהם רבים עכברים מעופפים , דבר שאינו נכון כלל . בתנ"ך מונים את העטלף בין העופות , למרות שהוא יונק . גפיו הקדמיות ואצבעותיו של העטלף התארכי ופרוש אליהם קרום המשמש לתעופה . במינים אחדים מקיף הקרום את הגוף כלו ומחבר גם לרגלים האחוריות ולזנב . העטלפים מיטיבים לעופף ומפתחים מהירות של 50 קילומטר בשעה . ישנו מין אחד שהפריים בו מגיעים עד למהירות של 100 קילומטר בשעה . הם עפים למרחקים גדולים ויש ביניהם המתרחקים מדי לילה למרחק של עשרות קילומטרים ממקום משכנם הקבוע . אולם העטלפים נחנו בחוש התמצאות מצין ויש ביניהם המסגלים לחזר למקום משכנם אף ממרחק של 100 קילומטר , וזאת למרות שרב חושיהם אינם מפתחים . רק מעטים מן העטלפים מיטיבים לראות ורבים מהם אינם רואים כלל . גם חוש הריח של רבם אינו מפתח במיחד . לעמת זאת מפתחים חוש המשוש וחוש השמע שלהם . יונק מעופף ומנוט חוש השמע הוא האמצעי העקרי שבעזרתו העטלף מנוט את דרכו ומזהה את טרפו . לרבים מן העטלפים יש אפרכסות אזנים ענקיות , המסיעות להם לקלט קולות שונים . לרבים מהם יש באפרכסות האזן גדולים מיחדים הנקראים צפירים , המסיעים להם לקלט ולשמע את הקולות . אולם רב הקולות שהעטלף קולט באזניו אינם ממקור חיצוני , אלא קולות מיחדים שהוא משדר . קולות אלה אינם נשמעים לאזן האדם ולכן הם מכנים קולות על - קוליים ( אולטרה - סוניים ) . תדירותם מגיעה עד ל - 20 ו אלף תנודות ביניה והם בעלי ארך גל קצר בייתר . העטלף המעופף משדר קולות אלה בקצב מהיר המגיע עד ל - 200 צריחות בשניה בשעה שהוא עוסק בציד . גלי הקול שהעטלף משדר פוגעים בעצמים שונים , והגלים החוזרים מזהירים את העטלף מפני התקלות בעצמים אלה . הגלים חוזרים גם מן החרקים המעופפים המשמשים כמזון לרב העטלפים ובעזרתם הם מאתרים את החרקים וצדים אותם . מנגנון זה של שדור קולות וקליטת הקולות החוזרים פניו של העטלף דומים לפני העכבר , ולכן הוא מכונה " עכבר מעופף " . גופו של העטלף - היונק היחיד המעופף באורח פעיל - שרירי ביותר ומותאם לתעופה . העוזרר נזכר בתלמוד בהקשר לתפוח , ואכן צורתם העגלגלה של פירותיו מזכירה תפוח קטן . בתמונה - עוזרר אדום ופירותיו .

קודם  |  הבא