עות'מאנים

עמוד:179

השלטון העות'מאני בארץ - ישראל הגיע לקצו ב - 17 ~ ו , עם כבושה בידי הצבא הבריטי . אולם העות'מאנים השאירו אחריהם חקים רבים , שחלקם עודם תקפים בארץ עד היום . ארץ - ישראל - היסטוריה אתאטורק , מצטפא כשאל ביזנטיון בן קריון , דוד ההאד טורקיה - היסטוריה מלחמת העולם הראשונה ניל"י מלג'וקים סלימאן המשאר עבאס , בית עבד אלחמיד עז בצאן - הנקראות גם בהמה דקה - מצויים שני מינים - הכבש והעז . העז , כמו הכבש , היא בת למשפחת הפריים ולסדרת מכפילי - הפרסה . כמוהו היא מעלה גרה ואוכלת בע"ר עשבים ממשפחת הדגניים . העז והכבש הם מבעלי - החיים הראשונים שבית האדם . העז ביתה עוד בתקופה הפרה - היסטורית , לפני כ - 8,500 שנה , כנראה בדרום - מערב אסיה . שרידי עזים נמצאו בחפירות ביריחו העתיקה וגילם כ - 7,000 שנה . ארח חיים הסוג עז כולל שבעה מיני בר שאחד מהם , היעל , חי גם בארצנו . בני הסוג נכרים בקרניהם הגדולות והמפתחות , המקשטות בבליטות דמויות כפתורים . לזכר קרנים גדולות משל הנקבה והוא נכר גם בזקנו . לזכרי העזים יש בלוטות ריח , המשמשות לסמון תחום המחיה ( הטריטוריה ) , בעקר בעונת הרביה . רב ימות השנה חיות עזי הבר בעדרים נפרדים של זכרים ונקבות , ורק בעונת הרביה מתערבים הזכרים בעדרי הנקבות ומפרים אותן . ההריון נמשך כששה חדשים , ולאחריו ממליטה הנקבה אחד עד שלושה גדיים מפתחים . הנקבה הקרבה להמליט פורשת מן העדר וממליטה את גדייה במחבוא . לאחר כשבועים היא חוזרת עם גדייה ומצטרפת לעדר הנקבות , והגדיים הקטנים נעים עם העדר בזריזות מפתיעה . העזים מיטיבות לטפס ומיני הבר חיים בעקר באזורים הרריים , אך הם מצויים גם בחרשים ומיטיבים לטפס על עצים ולאכל את עליהם . מיני בר בהרי ההימליה חיה בבר העז המבריגה , שהיא הגדולה בעזים . צבעה חום - אדמדם וקרניה ארכות ומסלסלות כברגים גדולים . הפרטים הגדולים מגיעים לגבה מטר אחד בכתפים ולמשקל 120 קילוגרם . בהרי קוקז חיה עז הקוקז . צבעה חום בהיר והיא קטנה מן העז המבריגה ודומה קצת לכבש . בהרי הפירנאים היו בעבר הלא רחוק עדרים גדולים של עז הפירנאים . לעזים אלה קרנים ארכות ומעגלות והן דומות ליעל שלנו אך קטנות ממנו . עדרי עז הפירנאים נשמדו ברבם בידי האדם ורק עדרים קטנים עדין קימים בשמורות טבע , שבהן העזים מוגנות מציד . עז הבית עז הבית היא כנראה צאצאית של עז הבר הכרתית . כיום נפוצים גזעים רבים של עז הבית בכל העולם . את העזים מגדלים בעקר בשל חלבן אך גם בשל בשרן , צמרן ועורן . העזים זריזות מאוד , מסתפקות במועט ומסגלות למצא בעצמן את רב מזונותיהן , ולכן הן גדול שכיח בקרב אכלוסיות עניות ברחבי העולם . בישראל מרבים לגדל את העז במשק הערבי והיא הגדול העקרי של שבטי הבדוים . רב העזים המצויות במשק הערבי הן עזים שחרות , ארכות שער ואזנים מן הגזע הידוע בשם " בלדי " . תנובת החלב שלהן קטנה - 100 - 200 ליטר בשנה , והן גורמות נזקים רבים לעצי החרש , שעליהם הן מטפסות ואוכלות את עליהם . עם זאת , הן מסיעות לדלול צמחיה בסבכי החרש ולעידוד צמיחת עצים לגבה . גזע העזים המצוי אצל הבדוים בסיני מצטין במדתו הקטנה העז היא אחת מבעלי - החייים הראשונים שביית האדם - לפני כ - 8,600 שנה . בתמונה - עז מגזע זנן הנפוצה גם בישראל , למרות מראהו השברירי של הגדי , אין הוא צאצא חסר ישע . הוא מיטיב ללכת כבר בימיו הראשונים , ובהגיעו לבגרות הוא יכול להשיג בעצמו את מזונו . בשל תכונתו זו הפך העז לגידול נפוץ מאוד בכל העולם וגם בישראל .

קודם  |  הבא