עגנון , שמואל יוסף

עמוד:159

מטפילות על דגים עלאיים בים . הבוגרים נודדים מדי אביב להטיל את ביציהם במים מתוקים , במעלה נהרות . הצאצאים מתפתחים כחמש שנים במים מתוקים בצורה של זחל , או תת - בוגר . זחלים אלה קבורים בבץ ונזונים מחמר חי זעיר ביותר בדרך של סנון . לאחר גלגול הם מקבלים את צורת הבוגר , שארכו עד 30 סנטימטרים . בוגרים אלה יורדים לים , חיים כשנתים וחצי בים כטפילים ואז נודדים למים מתוקים ומתרבים שם . צמדים שוחים בתנועה שבה כל הגוף מתפתל ודוחף עצמו קדימה , אולם תנועתם אינה יעילה ומהירה . יש מינים אחרים של צמדים , הנשארים במים מתוקים גם בבגרותם . מיקסינות המיקסינות חיות בים ומטילות שם את ביציהן . הביצים מתפתחות ישירות למיקסינה דמוית בוגר , בלי שלב בינים . המיקסינות אוכלות נבלות יותר משהן טורפות . רבן חיות קבורות למחצה בחול או בבץ בקרקעית הים ונזונות מחסרי - חליות וכן מנבלות דגים מתים . עיניהן מנונות . לעתים הן נכנסות דרך פתח הפה של דגים מתים או גוועים ומרוקנות את הגוף מתכנו בהותירן רק " שק " של עור ועצמות . דגים חליתנים טפיל עגנון , שמואל יוסף החשוב במספרים בספרות העברית החדשה . ספוריו כתובים בסגנון מקורי , שהוא מזוג של לשון עממית , לשון המדרש , לשון חכמים ורבנים וספורי חסידים . סגנון עברי מיחד זה משלב בהומור דק ובאירוניה סמויה . רבים מספוריו מצטינים בנתוח פסיכולוגי מעמיק ומשקפים ידע רחב בפילוסופיה , בספרות , בהיסטוריה ובמדע , ובקיאות מפלגת בתרבות ישראל . חי בשנים 1888 - 1970 . שמואל יוסף צ'צ'קס , שנודע לימים בשם ש"י עגנון , נולד בעיר בוצ'ץ'שבמזרח גליציה . אביו היה סוחר פרוות ותלמיד חכם . בביתו נשמרה המסרת הרבנית , אך נכרה גם השפעתה של התרבות האירופית החלונית . עגנון שקע בקריאת ספרות גרמנית וספרות סקנדינוית , ולצדן גם ביצירותיהם של סופרי דור ה " השכלה " . בהיותו בן תשע שנים התחיל עגנון לכתב יצירות ספרותיות בעברית וביידיש . בשנת 1903 הוא פרסם את יצירתו הראשונה - שיר ביידיש על המקבל וחולם הגאלה רבי יוסף דלה רינה , ו " הסכמה " ( מעין הקדמה ) לספר של מחבר אחר , שנכתבה בחרוזים בעברית . מאז הדפיס שירים וספורים בעברית וביידיש בכתבי - עת שונים שהופיעו בגליציה . בשנת 908 ר עלה עגנון לארץ , והתרועע בה עם הסופרים העברים שבאו בעליה השניה . הוא השפע במיחד מן הסופרים יוסף חיים ברנר וש'בן ציון ( אביו של הציר והסופר נחום גוטמן ) . באותן השנים השפע עגנון גם מארח החיים ומן הערכים המוסריים של בני עליה זו . עגנון כותב את " עגונות " מאז שעלה לארץ כתב עגנון רק בעברית . הוא התגורר ביפו ובירושלים והתפרנס ממתן שעורים פרטיים , מכתיבה ומעבודת הפקידות . אף על פי שבאותה תקופה לא היה שומר מצוות , הוא הקסם מן הישוב הישן החרדי ונמשך יותר ויותר לירושלים . בספור " עגונות " - ספורו הראשון שנדפס בארץ - ישראל - כבר התגלה במלא כחו הספרותי . הוא בחר לעצמו את השם עגנון על - שם הספור , המתאר פרשת אהבה מסתורית השאובה ממקורות יהודיים עתיקים . אחד הספורים שכתב בימים ההם " והיה העקב למישור " , פרסם כספר ביזמתו של י"ח ברנר . ספור זה אפיני , הן בנושאו - מעשה בחסיד היורד מנכסיו ומוצא מחדש את טעם חייו בעקבות היסורים שהתנסה בהם - והן בסגנונו , ליצירות עגנון המאחרות הראליסטיות ( הנאמנות למציאות ) והסוראליסטיות ( המתארות עולם דמיוני ) . מעין נובע של יצירות בקיץ 1913 נסע עגנון לגרמניה - שהיתה אז מרכז התרבות של אירופה - ונשאר בה עד 1924 . תחלה הוא התפרנס ממתן שעורים פרטיים ומעבודת עריכה . אולם לאחר זמן הוא פגש בש'שוקן - מוציא לאור ואיש עסקים , שהעריצו והקציב לו משכרת חדשית קבועה . מאז ועד היום מוציאה הוצאת שוקן את כל ספריו של עגנון . בשבתו בגרמניה התחבר עגנון עם מלמדים יהודים ומנהיגים ציונים . יחד עם הוגה הדעות היהודי מרטין בובר הוא כנס ספורי חסידים ומעשיות . הוא קרא את יצירותיהם של הסופרים הגרמנים והצרפתים ( בתרגומיהם לגרמנית ) והעמיק את השכלתו היהודית . באותה עת הוא החל לכתב את הרומן הראשון שלו " הכנסת כלה " , המתאר את קהלת היהודים בגליציה בראשית המאה ה - 19 . אחריו באו ספוריו הנודעים " ספור פשוט " , ו " ספר המעשים " , " אורח נטה ללון " , " תמול שלשום " , " תהלה " , " עדו ועינם " , ולבסוף " שירה " . בצד אלה יצאו מתחת לעטו השופע עשרות ספורים ויצירות אחרות , שכלם שאובים מארבעה מקורות : אוצרות היהדות וחכמת ישראל , הספרות האירופית תעודת כבוד שהוענקה לש"י עגנון , חתן פרס נובל , על יכולתו הרבה לתאר את אופיה וקורותיה של הקהילה היהודית באירופה ובארץ - ישראל , בקיאותו הרבה של ש"י עגנון ברובדי השפה העברית , עינו הבוחנת , ונעימת דיבורו העוקצנית המלגלגת יצרו יתד אווירה יחידה במינה בסיפורים וברומנים שלו .

קודם  |  הבא