עמוד:152

רבדי השפה העברית השפה העברית היא לשון התוך המרכבת מרבדים לשוניים מגונים , המיצגים תקיפות שונות במהלך ההיסטוריה והתפתחות הספרית והתרבות . נכרת בה השפעת לשין המקרא , לשון המשנה או לשון חז"ל ( חכמינו זכרונם לברכה ) ולשון חכמי התלמוד . השפה השפעה מתרגומי המדע של ימי הבינים והשפעות הארמית , היונית והפרסית , ששמשו גם מקור לחדושי מלים . כן נכרת בה השפעת היידיש בהטעמה , בצרופי מלים ובתחביר . בתקופת הבית הראשון דברו בני ישראל , הן בממלכת יהודה והן בממלכת ישראל , עברית בלבד . אולם לפי דבריהם אל רבשקה , שר הצבא של סנחריב מלך אשור , נראה כי ידעו גם ארמית : " דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה ( מלכים ב , יח כו ) . בלשון המקרא נבדלת לשון השירה - שהיא הרבד הקדום בשפה - מלשון הספרת ( פרוזה ) באוצר המלים ובדקדוק . עם צאתם לגלות בבל , לאחר כבוש הארץ וחרבן בית - המקדש , נחשפו הגולים להשפעות לשוניות זרות , בעקר לארמית . בתקופת בית שני , לאחר ששבו מבבל לציון ובנו את בית - המקדש השני , היתה הארמית שפת הדבור של היהודים בבבל הבארץ - ישראל . בתקיפה זו , שבה העברית נשכחה והלכה כלשון דבור , נחתמו ספרי התנ"ך ששמרו את העברית המקראית . לשון חז"ל שונה מלשון המקרא במבנה המשפט ובכללי הדקדוק . התנאים חכמי המשנה השתמשו בלשון בעלת תחביר וכללי דקדוק חדשים , כגון השמיש בכתיב מלא בעזרת אמות הקריאה אהו"י , ושמוש בנו"ן סופית במקום מ"מ סופית , לדגמה " אוכלין ומשקין " או " מאימתי קורין ? " , וכן שמוש במלה " של " במקום סמיכות , ובמבנה משפט של " אין"" אלא " , כגון " אין כלי חרש מטמא חברו אלא משקה " , ועוד . בתקופת התלמוד חזרו החכמים ללשון המקרא וכתבו פיוטים , תוך דחיקה של לשון חז"ל ויצירת מלים חדשות במשקל הסגוליים . במשך קונות הגלית הארכות דברי היהודים בשפתם יל בני העמים שבקרבם חיו . העברית שמשה כשפת תפלה ולמודי קדש בלבד . ? דנה היתה לה בימי הבינים המקדמים , בתקופת " תור הזהב " בספרד , כאשר משוררים יהודים כתבי שירי קדש וחל בעברית . יצירות אלה נכתבו בעברית מקראית , ולא הנהגו בה חדי ? ים . כן תרגמו מערבית לעברית ספרי מדע רבים - בעקר בתחום הפילוסופיה והדקדוק , ומדקדקים חקרו אותה בהשפעת כללי השפה הערבית . למפעל התרגומים מערבית , שעם מבצעיו הבולטים נמנו בני משפחת אבן תבון , היתה היפעה רבה על הלשון העברית שהתעשרה בהרבה מנחים מדעיים . תחית השפה העברית במאות ה - 18 וה - 19 , בתקופות ה " השכלה"ו " התחיה " , התרבו יודעי העברית והחלו להכתב בה מכתבים ודברי ברכה לרגל ארועים אישיים ומשפחתיים , וכן ספרי מחקר וספרות יפה . זו היתה עברית משראית בעקרה , שאמצה את חדושי הלשון שנוספו במשך התקופות . החלוצים שהגיעו לארץ - ייראל בעליות הראשונות עדין התלבטו לגבי שפת הדבור היום - יומית . בתחלת המאה ה - 20 כאשר כבר הכרעה הכף לטובת העברית , עדין התנהלה " מלחמת השפות " בין מצדדי העברית כשפת ההוראה בבתי - הספר לבין התומכים בשפה זרה . בתקופה זו פעלו כמה מחדשי שפה , ובראשם אליעזר בן יהודה , שחתרו בעקשנית ובהתמדה להחדרת השפה העברית ולהפיכתה לשפה חיה ומדברת . במאה ה - 20 קמו יוצרים עברים שהפרו את העברית הישראלית . גורם חשוב בעברית של ימינו הוא חדושי המלים , המקיפים את תחומי המדע , האמנות , המדיניות , הכלכלה וחיי היום - יום . הלשון העברית המתעשרת מיום ליום היא עדות לחיוניותה ולאוצרות הבלומים הטמונים בה . אקדמיה ללשון העברית בן יהודה , אליעזר דקדוק כתב עברי לשונות ( שפות ) נקוד עברית , ספרות שמיים תור הזהב " לשון אחת - עם אחד " - סיסמה שקראה לעולים חדשים מבוגרים ללמוד עברית , מסבירה את פלא תחייתה של העברית , שהיא השפה העתיקה היחזה ששבה לשמש כשפת דיבור .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר