עבדיה

עמוד:147

עבדיה נביא שהתנבא על חרבנה של אדום . על - שמו נקרא הספר הרביעי בקבץ תרי - עשר . כותרת הספר אינה מוסרת פרטים על מוצאו או על תקופתו של עבדיה , ויש על כך סברות שונות . יש החושבים שהשם עבדיה אינו שמו הפרטי של הנביא אלא כנויו - " עבד ה'" . חז"ל זהו אותו עם " עבדיהו אשר על הבית , " מידידיו של אליהו הנביא בזמנו של אחאב ( מלכים א , יח ג ואילך ) . משערים כי נבא בארץ ולא בבבל , משום שדבריו מפנים לאדומים בלבד , שהציקו ליושבי יהודה . שנוי במחלקת גם הקשר שבין נבואתו , המקדשת כלה לאדום , לבין נבואת ירמיהו על אדום ( ירמיהו מט ז - כב ) . ספר עבדיה מכיל פרק אחד בלבד ובו עשרים ואחד פסוקים . עבדיה התנבא על חרבנה של אדום , שיבוא עליה כענש על שנאתה לישראל בזמן החרבן . מפסוק טו עד סוף הפרק עוסק עבדיה ביום ה', שבו ישמיד ישראל את בית עשו ויירש את ארצו . הספר מסתים במלים : " ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו , והיתה לה'המלוכה " . אדום , אדומים ירמיה עבדת עיר עתיקה בנגב המרכזי , בצד כביש באר שבע - מצפה רמון . העיר נקראת על - שם אחד ממלכי הנבטים , כנראה עבדת ה - 2 , שחי בסוף המאה ה - 1 לפני הספירה , ואחרי מותו נערץ כאל ונקבר במקום . בתולדות העיר הקדומה היו שתי תקופות , שבהן הגיעה לשגשוג - בתקופה הנבטית ותחת שלטונם של הביזנטים . עבדת הנבטית שלושה שלבים בולטים בהתפתחות עבדת בתקופה הנבטית , השוכנת כ - 60 קילומטר מדרום לבאר שבע . בראשיתה , בערך בסוף המאה ה - 4 לפני הספירה , היתה עבדת תחנת דרכים נבטית על דרך השירות מפטרה לעזה . מתקופה זו נותרו שרידי מטבעות וחרסים . במאה ה - ו לפני הספירה נבנתה העיר הנבטית ותושביה התפרנסו בעקר ממסחר . זוהי תקופת הפריחה של העיר , שנחרבה בשרפה במחצית המאה ה - 1 , כנראה בידי שבטים ערביים . שרידי העיר הנבטית כוללים חומות תמך , בנינים , מחנה צבא ועוד . חשיבותה המסחרית של עבדת ירדה בעקבות כבוש עזה על ידי אלכסנדר ינאי . השלב השלישי בהתפתחות המקום נמשך מסוף המאה ה - 1 עד למחצית המאה ה - 2 . בתקופה זו התקימה העיר בעקר על חקלאות מדברית . שרידיה העקריים כוללים מערכות סכרים , תעלות ובורות מים , שבעזרתם אספו את מי הגשמים ( אשר כמותם מועטת ביותר באזור עבדת ) והשתמשו בהם להשקית השדות , הכרמים והמטעים . עבדת הביזנטית בתקופה הביזנטית , במחצית המאה ה - 5 בערך , הגיעה עבדת לשיא פריחתה . העיר הביזנטית נבנתה על גבי הבתים הנבטיים שנהרסו , ובוניה השתמשו באבניהם . בתחלה נבנו על ראש ההר המצודה ושתי הכנסיות , ששרידיהן נותרו עד ימינו . המצודה שמשה כנראה להגנת העיר מפני הנודדים שפשטו מן המדבר . בתי המגורים נבנו במדרון המערבי של ההר . התגלו כ - 400 יחידות דיור , שכל אחת מהן כוללת מערה חצובה , שבחזיתה נצב הבית . הבית שמש למגורים , והמערה - כמחסה מחם הקיץ , כמקום אחסון לתוצרת החקלאות , כבית - מלאכה , יקב וכדומה . כלכלת העיר התבססה על החקלאות , ונראה שהענף העקרי היה גדול הגפנים ליין . בעיר התגלו חמש גתות וכן בית - בד לעצירת שמן זית . הכנסיות והמצודה נחרבו בשרפה גדולה , המיחסת לכבוש הערבי בשנת 636 . הישוב במקום נמשך לפחות עד לכבוש הערבי , ואחריו החלה דעיכתו . המקום ננטש לגמרי , והתגלה מחדש רק ב - 1870 על ידי החוקר הבריטי פלמר . בשנים 1958 - 1961 ו - 1975 - 1977 נחפר האתר בידי ארכאולוגים ישראלים , שקם ושחזר , וכיום הוא מהוה דגמה לפריחת ערי הנגב בתקופות הנבטית והביזנטית . ליד שרידי העיר הקים הבוטנאי הפרופסור מיכאל אבן - ארי העיר הנבטית עבדת נקראת על - שם אחד ממלכיה , שזכה להערצה רבה מצד נתיניו ונקבר בה . מאז ידעה העיר שליטים אחדים , נהרסה ונעזבה . בתמונה - תבליט אבן מעוטר , אחד מן הממצאים הרבים שנחשפו בעבדת .

קודם  |  הבא