מתוך:  > אביב חדש 13 > עבדות

עמוד:145

הערבי . בעקבות צעדו זה הוו ערבים פלשתינים כשני שלישים מאכלוסית ממלכת ירדן . לאחר משא ומתן חשאי שנהל עבדאללה עם נציגי הישוב היהודי בארץ - ישראל , ובתוכם גולדה מאיר ערב הכרזת העצמאות , חשדו בו הערבים כי כונתו לכרת שלום נפרד עם ישראל . המפתי של ירושלים , חאג'אמין אלחסיני החליט לנקם במלך על ספוח הגדה המערבית ועל יחסו המאפק כלפי ישראל ושלח רוצחים להתנקש בחייו . עבדאללה נרצח ביולי 1951 , במסגד אלאקצא בירושלים . זכרונותיו , שראו אור בערבית ב - 1945 , תרגמו לעברית ב - 1954 בשם " חשבון הנפש של עבדאללה " . בנו בכורו , טלאל , שהיה חולה רוח , מלך תחתיו שנה אחת . אחרי כן ירש אותו חסין , נכדו של עבדאללה . לאחר מות חסין מלך ירדן ב - 1999 , ירש את כסאו בנו עבדאללה השני . חסין מלך ירדן חסני , חג'אמין ירדן , ממלכה מחמד מנדט פלשתינים עבדות שעבוד של בני אדם והפיכתם רכוש של אדם אחר , מדינה , שבט , מקדש או מוסד כלשהו . העבדות היתה קימת בעולם העתיק כבר באלף ה - 4 לפני הספירה . אדם אבד את חרותו והפך לעבד כאשר נפל בשבי האויב או היה בן לעם שנכבש במלחמה , כאשר לוה כסף ולא היה יכול להחזיר את חובו , וכאשר מכר את עצמו בגלל מצוקה כלכלית . בכל אחד מהמקרים האלה היה העבד רכושו של אדוניו . בגופו הטבע סימן בעלות , והכל היו חיבים להחזיר אותו לבעליו אם נמלט . כאשר נזוק , היה אדוניו זכאי לפצוי , ולא העבד עצמו . לעתים הרשו עבדים לצבר רכוש ולהשתמש בו , אך חיבו לתת חלק ממנו לאדונם וגם להוריש לו הכל אחרי מותם . הבעלים של העבד היה רשאי לשחרר אותו על ידי אמוצו לבן . עבד שנמכר בגלל חובו , בעליו היה חיב לשחררו מקץ שלוש שנות עבדות . גם שפחה שילדה לאדונה היתה זכאית לחרות אחרי מותו . תושבי המזרח הקדום נהגו לפדות את בני עמם שנמכרו לעבדות . לעתים היה העבד פודה את עצמו על ידי כך שנתן כסף רב לאדוניו . העבדות בישראל דיני העבדות במקרא נכרים ביחס האנושי שלהם אל העבד . העברים ראו בעבד אדם , שאין לנהג בו בשרירות לב . אם אדוניו הטיל בו מום - הוא חיב לשחרר אותו מעבדותו , וכן " וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט , ומת תחת ידו - נקום ינקם " ( שמות כא כ ) . העבד גם משתתף בחובות הדת של העדה : הוא חיב במילה , ויש לשתפו באכילת קרבן הפסח . כמו כן אסור להעבידו בשבת ובחג בנמוק , " כי עבד היית בארץ מצרים " ( דברים ה טו ) . על יחסו של המקרא לסחר העבדים נתן ללמד מענשו של החוטף לעבדות : " וגונב איש ומכרו ... מות יומת " ( שמות כא טז ) . נמו כן , בנגוד לכל חקי המזרח הקדום , אסור להסגיר עבד אל אדוניו . נראה שהכונה לעבד נכרי שנמלט לארץ - ישראל , ואם עבד נכרי כך , עבד עברי , הקרוי " אחיך " , לא כל שכן . יש לשחרר עבד בשנה השביעית לעבדותו . אם הוא מעדיף להמשיך ולהיות עבד - תרצע אזנו לסימן של עבדות עולם ( שמות כא ב - ו ) . בתקופת הבית השני עדין שעבדו יהודים את בני עמם בגלל חוב כספי , על אף עמדת התורה בענין זה ולמרות פעלתו של נחמיה בתחלת ימי הבית השני למען שחרור העבדים מישראל . תופעה זו נמשכה עד לכבושיהם של החשמונאים , שהביאו לארץ שבויי מלחמה נכרים . עבדים נכרים היו ברשותם של יהודים בארץ גם לאחר החרבן , בתקופת הוצרות התלמוד , ומציאותם משתקפת בהלכות חכמי המשנה והתלמוד . שלא כבמשפט היוני והרומי , העניקה ההלכה לעבד זכיות של בן חרין ( אדם חפשי ) בכל הנוגע להגנה על חייו . החובל בעבד חיב בתשלום על הנזק , הצער והוצאות הרפוי והבטלה מעבודה שנגרמו לו , וישראל שהרג בשוגג חיב בגלות , ואם הרג במזיד ( בכונה תחלה ) - הוא חיב מיתה . נאסר להטיל על העבד עבודות העבדות היתה נפוצה בכל העולם העתיק . העבד נחשב לרכושו המלא של אדונו , שהיה רשאי לקבוע אף את הפרטים האישיים ביותר בחייו . בתמונה - הפירמידות , מבני ענק מעוררי השתאות , נבנו על ידי עבדים . עבדאללה מלך ירדן ויתר על זכויותיו בחיג'אז והסתפק בממלכה הקטנה שהציעו לו הבריטים בעבר הירדן המזרחי . סופו שנרצח במסגד אלאקצה בירושלים .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר