סחלביים

עמוד:16

הבולטים בתחום זה הוא השנף שמולדתו ביערות - העד של מקסיקו . שם הוא מטפס על עצים ונשזר עליהם כחבל . פרותיו הם תרמילים ארכים שריחם משבח . מתרמילים אלה מפיקים את התבלין החשוב וניל , וזהו גם שמו המדעי של השנף . מפקעות הסחלביים מפיקים משקה הנחשב סם משקיט ומרגיע וכמזון מבריא ומחזק במיחד . רבים מן הסחלביים החיים ביערות - העד הם אפיפיטים , כלומר , צמחים הנאחזים בגזעיהם ובענפיהם של צמחים אחרים , בעקר עצים , וצומחים עליהם מבלי להיית טפילים . המינים האחרים של הסחלביים , וביניהם סחלבי ישראל , הם גאופיטים , כלומר צמחים שלהם איברי אגירה ונצנים תת - קרקעיים . בעונה הנוחה - בישראל בחרף ובאביב - הם נושאים נצר ומקימים את כל פעלות החיים . בעונה הקשה - בישראל בקיץ - נעלם הנצר העל - אדמתי והצמח שוקע בתרדמה מתחת לפני הקרקע . מתרדמה זו הוא מקיץ עם בוא העונה הנוחה - בישראל עם רדת הגשמים . פרחים כלילי יפי המיטיבים להתרבות רבים מבין הסחלביים מצטינים ביפי פרחיהם , שלדעת רבים הם הפרחים היפים ביותר על פני כדור הארץ . מצטינים ביפים בעקר פרחי האפיפיטים החיים ביערות - העד הטרופיים . פרח הסחלביים הוא מיחד במינו . הוא בנוי שני דורים של עלי עטיף , שבכל אחד מהם שלושה עלים . עלי הדור הפנימי לרב צבעוניים ומרשימים בצורתם ובגוניהם . התחתון שבהם גדול ורחב במיחד והוא נקרא שפית . לפרח אבקן אחד או שנים מאחים ( מחברים ) . בבסיס האבקנים מצויה בלוטה דביקה . בבוא החרק המאביק , נדבקים האבקנים לראשו והוא נושא אותם לפרחים אחרים ומאביק אותם . זוהי אחת מצורות ההאבקה המשכללות בטבע . הסחלביים גם מושכים את החרקים באמצעות צוף ( בחלק מהמינים ) , ריח וצורה מיחדים . לפרח הדבורנית , למשל , יש צורה של דבורה , ובעונת הרביה הוא מפיץ ריח מיחד ומושך אליו זכרי דבורים ממינים מסימים . במקרים רבים טועים זכרים אלה ואף מנסים להזדוג עם הפרח . הפרחים סדורים לרב בתפרחת מטיפוס אשבול , שבלת או מכבד . זרעי הסחלביים מרבים וקטנים . הם מצויים בהלקטים הנפתחים בשלושה עד ששה חריצי ארך ונפוצים ברוח למרחקים גדולים . זרעים אלה כמעט אינם מכילים חמרי תשמרת ועבריהם קטנים ולא מפתחים . כדי לנבט ולהתפתח , הם זקוקים ליחסי גומלין מסוג פטר - ש . רש ( מיקוריזה ) עם פטריות מסימות . בהעדר פטריות אלה לא יתפתחו הצמחים . הסחלבים בישראל בישראל מצויים 10 סוגים , הכוללים 28 מיני צמחים הנמנים עם משפחת הסחלביים . הבולטים הם : הסוג סחלב , הכולל 1 ו מינים שתפוצתם בעקר באזורי ההר שבחבל הים תיכוני . הסוג דבורנית , שפרחיו המוזרים דומים לחרקים או לדבורים , כולל שמונה מינים ובהם מינים נדירים שתפוצתם דומה לתפוצת מיני הסחלב . לרצועית הגליל , שהיא מין יחיד בסוגה , יש שפית ארכה ודמוית לשון שהעניקה לה את שמה . צמח זה נדיר מאוד וצומח רק בראש הר מירון . שנק החרש הצומח בחרשים שבאזור ההר , הוא צמח ספרופיטי , כלומר נזון מחמר אורגני - מהחי והצומח - רקוב , ולכן הוא חסר עלים . פרחיו הסגלים הם הגדולים בפרחי הסחלביים בארץ . הסוג פן חרש כולל שני מינים , שאחד מהם , בן חרש גדול , הוא היחיד במשפחה הגדל מחוץ לאזור הים תיכוני . צמח נדיר זה נמצא בנאות לפרחי הסחלביים שני דורים של עטיף , שבכל אחד מהם שלושה עלים מרהיבי עין . העלי בעל צורה וצבע מיוחדים והשפית רחבה במיוחד . הודות למבנה ייחודי זה נחשבים פרחי הסחלביים , הנקראים בלטינית אורכידאה , ליפים שבפרחים . בתמונות ניתן לראות את מגוון הצבעים והצורות הגדול של פרחי הסחלביים .

קודם  |  הבא