מצבי צבירה

עמוד:201

והופך למוצק אם מקררים אותו ) . הטמפרטורה שבה נוזל הופך לגז נקראת טמפרטורת האדוי ( וגם טמפרטורת העבוי , משום שבה הגז חוזר ומתעבה לנוזל אם מקררים אותו ) . טמפרטורות ההתוך והאדוי תלויות בסוג החמר ובלחץ שבו הוא שרוי . יש חמרים שאינם מתקימים בכל שלשת מצבי הצבירה . לדגמה - כאשר מקררים את הגז פחמן דו - חמצני הוא קופא מבלי להפך תחלה לנוזל . מוצק זה נקרא גם " קרח יבש " . כשהוא בטמפרטורה רגילה הוא הופך שוב לגז , מבלי שיתך קדם לנוזל , תהליך הנקרא המראה ( סובלימציה ) . יש חמרים נוזלים שאי - אפשר להפכם לגזים מכיון שהם מתפרקים ליסודותיהם לפני נקדת הרתיחה . יש נוזלים , כזכוכית מתכת וזפת חמה , שאינם הופכים למוצק בטמפרטורה מסימתי אלא הולכים ומתקשים בהדרגה ככל שמקררים אותם . זכוכית וזפת מוצקה הם למעשה נוזלים שצמיגותם גבוהה . תכונות מצבי הצבירה למוצק יש נפח קבוע וצורה קבועה , וכדי לשנותם צריך להפעיל עליו כח . לנוזל יש נפח קבוע אך אין לו צורה קבועה . הוא מקבל את צורת הכלי שאליו יוצקים אותו . לגז אין צורה קבועה ואין נפח קבוע . אם מכניסים כמות של גז לתוך מכל סגור , היא מתפשטת וממלאת את כל נפח המכל . ההבדל בתכונותיהם של מצבי הצבירה נגרם על ידי האפן שבו המולקולות שלהם צבורות יחד . בחמר המוצק , המולקולות מתנודדות סביב אתרים קבועים . חמום החמר מגביר את תנודות המולקולות , עד שבטמפרטורת ההתוך הן עוזבות את האתרים הקבועים שלהן ונעות ממקום למקום . בגז , המולקולות מעופפות בחלל , ומדי פעם הן מתנגשות זו בזו ובדפנות המכל שבו הגז נמצא . גז חם וטמפרטורה המולקולה מצדה מצודה הררית ומבודדת במדבר יהודה , סמוך לחופו המערבי של ים המלח , בין סדום לעין גדי . שמשה כמעז האחרון של הקנאים היהודים בימי המרד הגדול ברומאים . מצדה נחשבת כסמל לעמידת גבורה נואשת ולאהבת החרות של עם ישראל . מצדה נמצאת על צוק סלע מבודד ותלול , המזדקר לגבה 450 מטר מעל פני ים המלח . היא חולשת על שתי דרכים חשובות : דרך רחב , החוצה את מרכז מדבר יהודה והמוליכה מדרום - מזרח חברון לעבר קיר מואב ( כרך ) ו " דרך המלך " שבעבר הירדן המזרחי . הדרך האחרת היא דרך ארך המוליכה מאדום , מואב והערבה לעין גדי ולירושלים . תולדות מצדה ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מספר , כי המבצר שבמצדה נבנה בתקופת החשמונאים על ידי יונתן , הכוהן הגדול , אך יתכן שהכונה למלך החשמונאי אלכסנדר ינאי . המלך הורדוס , שחשש ממרידת היהודים וגם מפני קלאופטרה מלכת מצרים , שבקשה לשלט ביהודה , בצר את מצדה כדי שתשמש לו מקום מפלט בעת צרה . יוסף בן מתתיהו מתאר בפרוט רב את בצורי מצדה , והחפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום אשרו את תאורו . בימי מרד היהודים ברומאים , אחרי חרבן ירושלים בשנת 70 לספירה , נמלטו למצדה אחרוני המורדים , ובראשם אלעזר בן יאיר . הרומאים , בפקודו של פלויוס סילוה , פנו מירושלים למצדה ונסו להתפרץ לתוכה , אך לא הצליחו בכך . הם הטילו על מצדה מצור ממשך , כדי להכניע את הנצורים ברעב ובצמא . מספר הנצורים היה כאלף נפש , גברים , נשים וטף . יוסף בן מתתיהו לא צין את מספר הרומאים שצרו על המצדה , אך לפי השרידים בשטח נראה מצדה הוקמה על סלע גבוה ותלול במדבר יהודה . מיקומה המוצלח הקשה ביותר את הגישה אליה ואת כיבושה , אך ההתקפות העקשניות של החיילים הרומאים הכריעו אותה לבסוף . בתמונה נראה - שביל הנחש - המתפתל , אחד משלושת השבילים התלולים המובילים אל ראש הצוק .

קודם  |  הבא