עמוד:144

ממלכת ירושלים הצלבנית היתה מקפת אויבים , ומשום כך היתה חיבת לדאג באפן מתמיד לבצורה ולהגנתה . משימות אלה הוטלו על האבירים , ובתמורה לכך הם קבלו נחלות וזכיות אחרות . בדרך כלל שלט הפאודל ( בעל האדמה ) ממבצרו על כמה כפרים קטנים , שתושביהם - אריסיו - היו מסלמים או נוצרים מקומיים . חוט השדרה העקרי של הגנת הגבול הצלבני היה בקע הירדן - מבקעת הלבנון , דרך עמק הירדן והערבה , עד אילת . במקומות האסטרטגיים העקריים , משני עבריו של בקע הירדן , הוקמו מבצרים אדירים שהחזקו בידי המסדרים הגדולים של האבירים . מסדרים אלה היו ארגונים של אבירים - נזירים , אשר קבלו על עצמם לשמר על הדרכים , לדאג לעולי הרגל ולחולים , ולהגן על הממלכה בעת הצרך . הם בנו מבצרים רבים בארץ . החשובים שבהם עתלית , בלוואר ( כוכב הרוחות ברמת כוכב ) ומונפור ( בנחל כזיב בגליל המערבי ) . נפילת הממלכה וחדושה הממלכה הצלבנית שמרה על שלמותה כל עוד היו המדינות המסלמיות שמסביב מפלגות ומסכסכות בינן לבין עצמן . אולם בסוף המאה ה - 12 , כשאחדו המסלמים על ידי שליט סוריה ומצרים צלאח א - דין , לא הצליחו הצלבנים לעמד בפניהם . הכח המסלמי המאחד הביס את הצלבנים בקרב ליד קרני חטין שבגליל התחתון ( שנת 187 ו ) . בעקבות נצחונם כבשו המסלמים בחזרה שטחים נרחבים בארץ , לרבות ירושלים , וכך נפלה הממלכה הצלבנית הראשונה . בתחלת 189 1 נותרה בידי הצלבנים רק רצועת החוף של נסיכיות אנטיוכיה וטריפולי . בעקבות נפילת ממלכת ירושלים התארגן באירופה מסע הצלב השלישי . בראשו עמדו קיסר גרמניה פרידריך ברברוסה ( שטבע בדרך ) , מלך אנגליה ריצ'רד לב - הארי , ומלך צרפת פיליפ ה - 2 . בסדרת קרבות נגד המסלמים בשנים 1189 - 1192 הצליחו הצלבנים לכבש רק חלק מרצועת החוף והגליל , אך לא עלה בידיהם לכבש את ירושלים . כאשר עיפו שני הצדדים ממלחמות , חתמו על חוזה , שלפיו הוקמה מחדש ממלכת ירושלים . ממלכה זו כללה את אזור החוף בלבד , מיפו ועד צור , ובירתה היתה עכו . קץ הממלכה לאחר מותו של צלאח א - דין עשו הצלבנים נסיונות מחדשים לכבש את ירושלים , אך הם נכשלו שוב ושוב , כי הפעם היו הצלבנים מפלגים ומסכסכים בינם לבין עצמם . בשנת 1250 עלו הממלוכים לשלטון במצרים . באותה עת התקדמו לעבר סוריה גלים של השבטים המונגולים . לאחר שכבשו את דמשקי המשיכו המונגולים בדרכם לעבר מצרים , ואז עלו הממלוכים לקראתם . הקרב המכריע ביניהם נערך בשנת 260 1 בעמק שבין הגלבע לבין גבעות הגליל התחתון ( עין - חרוד של היום ) . הממלוכים נחלו נצחון גדול ובעקבותיו כבשו את דמשק ודרום סוריה . אחודן מחדש של מצרים וסוריה בשר את קצה של ממלכת ירושלים הצלבנית , ממש כבימי צלאח א - דין . בשנת 1265 החלו הממלוכים , בהנהגת הסלטאן ביברס , לכבש עיר אחר עיר ומבצר אחר מבצר באזור החוף של ארץ - ישראל . יורשיו , קלאון ומלך אלאשרף , השלימו את מסע הכבושים , שהסתים בשנת 1291 עם נפילת עכו העיר ונטישת מבצר עתלית . בכך בא הקץ לממלכת הצלבנים בארץ - ישראל . כדי למנע את שובם של הצלבנים הרסו הממלוכים את ערי החוף , את מבצריהן ואת נמליהן , מחשש שישמשו ראש - גשר לפלישה צלבנית מחדשת . כך נותרו עד ימינו השרידים הצלבניים באזור החוף בישובים עכו , עתלית , קיסריה , ארסוף , אשקלון ועוד . היהודים בממלכה הצלבנית לפני הכבוש הצלבני היה מספר היהודים בארץ מועט . הם ישבו בקהלות קטנות בירושלים , ברמלה , בחיפה , בעכו , בצור , ובכמה כפרים . היהודים סיעו למסלמים להגן על ישוביהם מפני הצלבנים ונטבחו באכזריות בידי הכובשים . בערים שנכנעו לצלבנים התיחסו אליהם כמו לשאר תושבי הארץ והם לא סבלו מרדיפות . עסוקם היה במסחר מקומי , ירושלים הצלבנית וסביבותיה , הכינרת , טבריה ויריחו במפה נוצרית מאמצע המאה ה - 12 . חשיבותה של העיר בעיני הנוצרים באה לידי ביטוי במקום המרכזי שייעדו לה , העיר מחולקת לרבעים , בצורת צלב , על ידי רחובות ראשיים .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר