מתוך:  > אביב חדש 11 > מים

עמוד:51

להעשרת מי התהום . בישראל נעשה הדבר , למשל , במפעלי המים של אגם שקמה ( ליד אשקלון ) ובמפעלי נחל מנשה ליד פרדס חנה . מטרת הפעלה היא למנע הדלדלות המקורות והמלחתם במי ים . ה . טהור שפכים של ביוב ומים לאחר שמושם בתעשיה , כדי שיוכלו לשמש שוב בתעשיה ולהשקיה ( לא לשתיה ) , ובעקר להשקית גדולים חקלאיים שאינם משמשים מאכל לאדם ולבעלי - החיים ( למשל , כתנה ) . מים אלה גם מחדרים לקרקע לצרך העשרת מי התהום . המפעל לטהור השפכים של גוש דן ( שפד"ן ) הוא כזה . ו . הגדלת כמות הגשמים על ידי זריעת עננים ביודיד הכסף , חמר הגורם לאדי המים להתגבש , להפך לטפות ולרדת בצורת גשם - שיטה הנהוגה , למשל , בישראל ובאוסטרליה . ז . דרך שהיא בינתים בגדר תכנית בלבד - גרירת הרי קרח , בעזרת אניות , מאנטארקטיקה לערב הסעודית . עם כל התועלת והחשיבות שבשיטות אלה , יש בהן בכלן ( חוץ מזריעת עננים ) חסרון נכר : הן אינן מגדילות את כמות המים בעולם , אלא רק משנות את חלקתה הגאוגרפית . אבל יש גם שיטה חדשה למדי ליצירת מים מתוקים " חדשים " - על ידי המתקה של מי ים ומים מליחים ( מים שאינם מלוחים כמי ים , אבל מלוחים יותר ממים רגילים ואינם כשרים לשתיה ) . דרך אחרת היא לצמצם את צריכת המים . מבחינה זו הציבה החקלאות בישראל מופת להרבה מדינות בעולם : בזכות מחקרים מעמיקים וחדושים טכנולוגיים בשיטות ההשקיה היא הצליחה לצמצם במדה נכרת את כמות המים הנתנת ליחידת שטח שלחין , ועם זאת לא רק שלא להקטין את היבול , אלא אף להגדילו . בכמה ארצות - גם בישראל - הפעלו מתקנים לצמצום הצריכה הביתית של מים ( למשל , בבתי השמוש ) . שיטות להמתקת מי ים הפתרון המקיף היחיד לבעית המים הוא המתקת מי ים , שכמותם בלתי מגבלת , אם כי דרך זו יקרה . המתקה , או התפלה , היא תהליך שבו מסלקים את המלח המומס במים מלוחים , למשל מי ים , כדי להכשירם לשתיה או להשקית גדולים חקלאיים . יש כמה שיטות להתפלת מים . בשיטה המקבלת ביותר , מחממים את המים המלוחים ואז מזרימים אותם לתוך מכל שבו שורר לחץ נמוך . חלק מהמים החמים מתאדה והופך לקיטור , ואז אוספים את הקיטור ומניחים לו להתקרר ולהתעבות למים מתוקים . המלח נשאר באותו חלק של המים שלא התאדה לקיטור . קימות גם שיטות נוספות המבססות על אותו עקרון - אדוי חלק מהמים והפיכתם לקיטור , למשל באמצעות חמום בקרני השמש , ואז עבוי הקיטור למים מתוקים . שיטה אחרת , הנקראת " אוסמוזה הפוכה " , מבססת על הזרמת המים בלחץ גבוה דרך קרום ( ממברנה ) המניח למים לעבר דרכו , אך חוסם את מעבר המלח . שיטות נוספות מבססות על עקרונות אחרים , כמו הקפאה חלקית של המים . בשיטה זו מקררים את המים קצת מתחת לנקדת הקפאון ( אפס מעלות צלסיוס ) , ואז נוצרים במים המלוחים גבישים של קרח שאינם מכילים מלח . אוספים את הקרח וממסים אותו שוב למים , וכך מקבלים מים מתוקים . שיטה נוספת מבססת על אלקטרוליזה , כלומר הזרמת זרם חשמלי דרך המים המלוחים . המלח המומס במים מתפרק למרכיביו - נתרן וכלור - שאוספים אותם ומרחיקים אותם מן המים . עם זאת , מקבל על כל הממחים שזו , בסופו של דבר , הדרך הטובה ביותר , ואולי גם היחידה , להתגבר על המחסור במים - מחסור שעוד עתיד להחמיר . חסרונן של שיטות ההתפלה למיניהן הוא שהן כרוכות בהשקעת אנרגיה למעלה : המשקעים ומקווי המים למיניהם הם מקור ברכה ושפע לארצות שבהם הם מצויים . למטה : בעיית המחסור במים מציקה לישראל ולשכנותיה , הסובלות מכמות משקעים בלתי מספיקה וממקורות מים מעטים . בתמונה - אחד מנחלי האיתן המעטים של ישראל - נחל דן .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר