עמוד:45

כשגמר את ציור הקיר , נודע מיכלאנג'לו באיטליה כאמן הטוב ביותר עלי אדמות ( למרות שלאונרדו דה וינצ'י ורפאל חיו באותה התקופה ) . הקפלה של בני מדיצ'י כשסים את תקרת הקפלה , חזר מיכלאנג'לו לעיר הלדתו פירנצה , ותכנן בה בהזמנת האפיפיור לאו ה - 10 את קפלה מדיצ'י - בנין קבורה ותפלה לבני מדיצ'י בסמוך לכנסית סן - לורנצו - וכן את הספריה המפרסמת שבקפלה . ביצירה זו אחד מיכלאנג'לו את כשרונו כאדריכל עם כשרונו כפסל והוסיף לאדריכלות בעירו יסודות של תנופה ותאטרליות שנעדרו ממנה . פסלי שני הנפטרים ג'ולינו ולורנצו מדיצ'י העמדו כשני נגודים : ג'ולינו - איש הצבא ואיש המעשה תאר בראש מורם ובתנועות פתוחות אל העולם ; ואלו לורנצו , הוגה הדעות שאינו פעיל בחיי המעשה , ראשו כפוף ונתמך בידו ותנועותיו סגורות בתוך עצמן . פסלים רבים השפעו מדגמה זו , כשבקשו לתאר דמיות דומות ( " האיש החושב " של רודן , למשל ) . בנוסף לדמיות הנפטרים פסל מיכלאנג'לו ארבע דמיות שתארו את מהלך הזמן : שחר , יום , ערב , לילה . בדמיות אלה הוא הגזים ביותר בתאור ממדי הגוף וביחסים שבין האיברים השונים , כדי לשוות לו עצמה והבעה חזקה יותר . היה זה פתח לסגנון ציור ופסול חדש , שבא לאחר הרנסנס וראה במיכלאנג'לו את יוצרו - סגנון שהעדיף את ההגזמה והעוות על התאור הנאמן לטבע , כדי להגיע לתכנים ולהבעות רוחניות . מיכלאנג'לו שב אל הקפלה הסיקסטינית ברומא , והפעם לציור - קיר שנושאו " יום הדין האחרון " . ציור הקיר החדש תאר את האלוהות ככח אדיר חסר רחמים , השופט את הנשמות ביום הדין . היצירה מתרכזת בתאור הענויים של הנשמות החוטאות , המגיעות לגיהנום . הדמיות המרכזיות גדולות ממדים ומאימות יותר מאלה המתארות בתקרה . לאחר יצירה זו עברה תקופה ארכה שבה מיכלאנג'לו לא פסל כמעט דבר . הוא כתב הרבה - בעקר סונטות - ועסק באדריכלות שבה הגיע להשגים מצינים - בין השאר היה גם אחד האדריכלים של כנסית סן - פיטרו ברומא - והכניס בה ממד סוער על ידי יצירת אשליות של גדל ומרחק והדגשת הנגוד שבין חללים ושטחים . מחשבות על האמנות מחשבתו על טיבה של האמנות המשיכה לתסס ולהשתנות והוא הגיע למסקנות מרחיקות לכת על טיבו של האמן . בשנותיו האחרונות נטה מיכלאנג'לו לזלזל בבצוע המבריק , שבו ראה את החלק הלא מענין שביצירה , שנועד רק להוציא את הרעיון אל הפעל . ההשראה הראשונה , הרעיון , היו בעיניו החשובים ביותר . יש המסבירים את התקופה הארכה שבה לא פסל במחשבה יוצאת דפן זו . גם היום מקבלת ההשקפה שהכשרון לא נועד אלא לשרת את הרעיונות שבלב האמן . לפני מותו חזר מיכלאנג'לו אל הפסול ויצר שתי פיטות , שאת האחת תכנן לקברו שלו . הן שונות בתכנן ובצורתן מכל אשר עשה עד אז . בדומה לפסל העבדים , אך בצורה יותר מדגשת , האבן אינה מעבדת , או מעבדת חלקית ברב המקומות . בפיטות אלו נעלמים ממד העצמה והכח שהיו אפיניים ליצירותיו , ובמקומם עולה יסוד של רחמים , הקרבה וקבלת הדין . הוא מת תוך כדי עבודתו על פסל הפיטה האחרון , לאחר שפסל באבן בגשם ולקה בדלקת ראות . אמנותו של מיכלאנג'לו היא מצד אחד שיא הפסול של הרנסנס , ומצד אחר היא גם פתח לתקופה חדשה באמנות שבאה לאחריה . היא מלאה בחדושים ודורות רבים חזרו ושבו אליה כאל מקור השראה ליצירתם . אדרינלות לאונרדו דה וינצ'י פירנצה פסול - על אמנות הרנסנס ציור - על אנונות הרנסנס רנסנס רפאל סנטיו מיל , ג'ון סטיוארט הוגה דעות וכלכלן אנגלי , מיוצרי מדע המדינה . חי בשנים 1806 - 1873 . ג'ון סטיוארט מיל היה בנו של ג'ימס מיל , שהתפרסם כפילוסוף בזכות עצמו . לג'ימס האב היו דעות מוצקות על חנוך , והוא כפה על בנו חנוך קשוח וקפדני . ג'ון סטיוארט החל ללמד יונית עתיקה בגיל שלוש , ובן שמונה למד לטינית ומתמטיקה , קרא את יצירות הומרוס במקורן ולמד את אחיו הצעירים ממנו . בגיל שבע - עשרה הוא החל לעבד בחברת הדו המזרחית , שעסקה במסחר עם הדו , ושרת בה שלושים וחמש שנה , עד לפרישתו . לאחר מכן הוא העתיק את מגוריו לאויניון שבצרפת . ב - 1865 נבחר מיל לפרלמנט הבריטי , וישב בו שלוש שנים בלבד . הואיל ולא נבחר לתקופת כהנה נוספת , חזר לאויניון ושם מת . הפרט והחברה מיל עסק בפילוסופיה ובכלכלה , אולם תרומתו העקרית היא בתחום תורת המדינה . משנתו כלולה בשני ספרים : " על החרות"ו " ממשל של נציגים " ( שניהם תרגמו לעברית ) . בראשון הוא נסח את עקרונות השקפתו , ובאחר הראה כיצד נתן להוציאם אל הפעל . הבעיה העקרית הנדונה התינוק ישו בזרועות הוריו , בציורו של מיכלאנג'לו - המשפחה הקדושה : כשרונותיו הרבים של ג'ון סטיוארט מיל , שבאו לידי ביטוי עוד בילדותו , הובילו אותו בבגרותו לעיסוק בתחומים אחדים : פילוסופיה , כלכלה ותורת המדינה .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר