מושבה

עמוד:198

לעצמו משק וינהל אותו לפי הבנתו . שנית , הקשיים הכלכליים - כספיים הביאו את המושבות הראשונות לסף ההתמוטטות . המתישבים היו חסרי נסיון בעבודה חקלאית , התוצרת והשוק היו קטנים והתחרות עם היבול הערבי הזול יותר היתה רבה . ב - 1883 הופיע הברון רוטשילד הפרש על המושבות את חסותו . הוא השקיע בהן מיליוני פרנקים מכספו , קנה למענן ציוד חדיש יותר ושפר את מצבן . אולם הברון ופקידיו שללו את רעיונות השתפות , ובלחצם נעלמו השתפיות המעטות שעוד נותרו . עם זאת גרמה שיטת הנהול של פקידי הברון לכך , שהמתישבים הפכו למעין שכירים , שקיומם תלוי בחסדי הפקיד הממנה . דבר זה פגע ברצון העבודה העצמית שלהם וברגש האחריות לעבודתם . המערבות של פקידי הברון רוטשילד בנעשה במושבות באה אל קצה כאשר פיק"א ( חברה להתישבות שנוסדה על ידי הברון רוטשילד לשם נהול עניניו בארץ ) החלה לנהל את המושבות . המתישבים חזרו לנהל באפן עצמאי את משקיהם , הפסיקו לקבל שכר חדשי והתבססי על ההון העצמי שלהם . מושבות העליה השניה בעקבות הגזרות ברוסיה בשנות ה - 90 של המאה ה - 19 , הגיע לארץ הגל השני של העליה הראשונה שכלל בעלי אמצעים רבים . חלוצים אלה יסדו מושבות נוספות , את רחובות ( 1890 ) , חדרה ( 1891 ) , באר - טוביה ( 1896 ) ועוד . הפרעות ( הפוגרומים ) ביהודי רוסיה בשנים 1903 - 1906 וכשלון המהפכה ב - 1905 גרמו לצעירים יהודים רבים לתמך ברעיון הציוני . צעירים אלה עלף לארץ בגל " העליה השניה " . הם בקשי להקים התישבות יהודית שתתבסס על עבודה עצמית על קרקע הלאם . עקרונות אלה הובילו אותם ליצירת צורות ההתישבות החדשות - הקבוצה , הקבוץ והמושב . אלה נבדלו מהמושבה בעקר בכך , שבהם הבעלות על הקרקע היא לאמית - כלומר , הקרקע נמסרת למתישב בחכירה , ואינה נמכרת לו לצמיתות - והעבודה היא עצמית . לעמת זאת במושבה הקרקעות הן קנין פרטי , והבעלים שלהם עושים בהן כרצונם . המושבות הופכות ברבן לערים לאחר הקמת המדינה וקליטת העליה ההמונית בשנות ה - 50 הלכו והתפתחו המושבות , תושביהן הלכו והתרבו ועשרן גדל . היו להם כלים ומכונות משכללות ומבחר הגדולים החקלאיים שלהם נעשה מגון ביותר . גם השוק המקומי גדל ואת העדפים יצאו לארצות חוץ . רמת החיים הגבוהה למדי של האכרים הותיקים וקרבת המושבות לערים האיצו את קצב הפיכתן לערים ולמועצות מקומיות . מן המושבות הראשונות נותרו רק מעטות - ביניהן יסוד המעלה , גבעת עדה וכפר תבור ומטולה - שתושביהן ממשיכים לעסק בחקלאות . בכל זאת ממשיכות לפעל התאגדיות שתופיות , שתפקידן לשוק את התוצרת החקלאית , כמו " אגדת הכורמים " של ראשון לציון וזכרון יעקב ואגדת " פרדס " לשווק פרי הדר . ביל"ו מושב עיר עליות לארץ פיק"א רוטשילד על המושבות השונות קראו בערכיהן . מות מות הוא מצב של חסר חיים , שבו כל הפעלות והתהליכים המאפינים את היצור החי - נפסקים . קימים שלושה סימנים למות אצל האדם : כאשר נפסקת פעילות הלב , נפסקת הנשימה ונפסקת גם אספקת הדם למח . המח הוא המפעיל את איברי הגוף השונים ואי - אספקת דם למח מונעת את תפקודם של שאר האיברים . המות אינו תהליך מידי . זהו תהליך הנמשך דקות אחדות , אלא אם כן יש פגיעה ישירה במח . בחפוש אחר הנצח המות היא גורלו של כל יצור חי . במקרא מציו המות כחלק מהחיים : " החיים והמות נתתי לפניך " ( דברים ל יט ) , או " מי גבר יחיה ולא יראה מות " ( תהלים פט מט ) . אולם רב בני האדם מתקשים להשלים עם גורל זה . השאיפה לחיי נצח באה לידי בטוי בכל התרביות במיתוסים ובאגדות , המתארים חיי נצח או חזרה לחיים לאחר המות . בהודו מאמינים בגלגול נשמות , כלומר ביכלתה של הנשמה גדרה , אחת המושבות הראשונות שהקימו הביל'ויים בארץ - ישראל , כפי שנראתה בשנת 1935 : קומץ בתים חד - קומתיים ואדומי רעפים , המוקפים בגינות ירוקות . ראש פינה היתה מן המושבות הראשונות שהוקמו בארץ . תחילה ניסו להתיישב בה יהודים מצפת , שקנו את האדמה מידי בני הכפר הערבי ג'אונה ( גיא אוני ) , לאחר שנתיים קשות קנו חלוצים מרומניה ומרוסיה את האדמה , וסבלו מאוד עד שבא הברון רוטשילד לעזרתם .

קודם  |  הבא