מתוך:  > אביב חדש 10 > מוסיקה

עמוד:184

וחמישיה לפסנתר וארבעה כלי מיתר . באופרה הושם הדגש בתקופה זו על הקשר שבין המוסיקה לעלילה ועל האפיון המוסיקלי של הדמיות . דברים אלה מוצאים את בטוים הבולט באופרות של גלוק ( " אורפאוס בשאול " ) ושל מוצרט ( " נשואי פיגרו " , " חליל הקסם " ) . התקופה הקלסית הגיעה לשיאה ביצירתו של בטהובן , שפתח במוסיקה אפקים חדשים , הגותיים וצורניים , והעניק ממדים חדשים לצורות ישנות כמו הסונטה והסימפוניה . ביצירותיו המאחרות יותר מבשר בטהובן את התקופה הרומנטית . התקופה הרומנטית רוחה של התקופה הרומנטית שטפה את כל אירופה בתחלת המאה ה - 19 וגם על המוסיקה לא פסחה . הרומנטיקה הטיפה לבטוי מוסיקלי אישי יותר , בנגוד לסגנון המלטש של הקלסיקה . חשיבותה הגדולה בתחום המוסיקה היתה בהגמשת הצורות הנקשות של הברוק והקלסיקה : המוסיקה הפכה חפשית יותר והתזמור השתכלל על ידי הוספת כלים חדשים לתזמרת ונצול מרבי של הכלים המקבלים . גם השפה ההרמונית התעשרה במדה נכרת , והמקצבים נעשו מגונים יותר . בתקופה זו בולטות צורות מוסיקליות כמו השיר - הליד , לרב בלווי פסנתר , הפתיחה - אוורטורה , שנכתבה לרב כיצירה עצמאית ולא כהקדמה ליצירה ארכה יותר , והוריציות - סדרת רעיונות מוסיקליים הנרקמים סביב מנגינה מרכזית . אחת הדמיות המרכזיות בזרם הרומנטי היתה הקטור ברליוז , ש " הסימפוניה הפנטסטית " שלו פתחה עדן חדש בתזמור . בגרמניה היו שוברט , שומן , מנדלסון וברהמס הדמיות הבולטות . התקופה הרומנטית הביאה , בד בבד עם עלית הלאמיות באירופה , להתפתחות זרמים לאמיים במוסיקה , שבולטים בהם הזרמים הסלויים והספרדיים . בתקופה הפוסט - רומנטית ( לאחר הרומנטיקה ) , בין השנים 1885 - 1915 , חברו מלחינים כדגמת מהלר וברוקנר יצירות חסרות תקדים בסבוך המבני ובעשר התזמרתי , ההרמוני והמלודי שלהן . בתחום האופרה בלטו בהשגיהם ג'וזפה ורדי באיטליה וריכרד וגנר בגרמניה . התקופה המודרנית התקופה שבין תחלת מלחמת העולם הראשונה ועד מחצית שנות ה - 20 של המאה העשרים אפינה על ידי מרידה במסכמות המוסיקליות הרומנטיות . עקר התרעמת יצא נגד המבנים הגדולים מדי , השמוש בכחות תזמרתיים מגזמים , והפיכת המוסיקה לכלי בטוי לפילוסופיה ולמשגים מיסטיים . הנטיות בתקופה זו היו לפשטות מרבית , לגוון מוסיקלי וליצירות קצרות . נטיות אלו מתבטאות היטב במוסיקה שחבר קלוד דביסי . זרם אחר ובראשו הינדמית בקש להפך את המוסיקה למצרך המוני על ידי הפיכתה לפשוטה , קליטה וחננית . הנסויים המוסיקליים תכפו והלכו , אך רבם נפסקו באבם . מאז מלחמת העולם השניה חל נתוק מחלט כמעט מכל המסכמות המוסיקליות . המנגינה , הקצב וההרמוניה נעשו תכופות חסרי משמעות , ויש שהם אף חסרים לחלוטין ביצירות . בין הזרמים הנסוייים של התקופה היו שני מחנות עקריים . הראשון דגל בשיטה , שאפשרה שליטה מחלטת על התוצאה המוסיקלית הסופית על ידי טור של צלילים שנעשה בו שמוש קפדני , והאחר צדד במקריות מרבית בכתיבה ובבצוע של היצירות . יש שהמלחין מאפשר למבצע לנגן את יצירתו בסדר שיבחר , ואף לא בהכרח את כלה , ויש מלחינים הכותבים לעתים את המוסיקה שלהם לפי השיטה האקראית , על ידי שמוש בקבית משחק וכדומה . זרם אחר , שעדין לא הגיע למצוי , הוא זה של המוסיקה האלקטרונית , המוסיקה כוללת סוגים רבים ושונים , ממוסיקה קלסית המיועדת לתזמורת פילהרמונית או לתזמורת קאמרית , מוסיקה עממית , ועוד ועוד בתמונה - זמר הרגטיים , בוב מרלי , שר ומנגן בקונצרט ג'ז . הקונצרט , ביצוע יצירה מוסיקלית לפני קהל , הוא השלב האחרון במסלול ההכנה והאימונים של המוסיקאים , בתמונה - קונצרט קאמרי לכלי מיתר .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר