עמוד:95

להכיר את תרבות עמו והתודע לתרבות המערב ולרעיונות המהפכניים שצצו בה . עד מהרה הצטרף מאו למאבק של הסינים במנדרינים משושלת מנצ'ו , שמשלה אז בסין . בראש המאבק עמד סון יט סן . תוך כדי פעילותו הפוליטית למד מאו באוניברסיטה של פקין , שבה היו כמה אגדות סטודנטים , שאמצו את התורה המרקסיסטית . באותה תקופה בשלה בלב סינים רבים ההכרה , כי בתורה זו טמונה התשובה לבעיותיה החברתיות והכלכליות של סין . מסע לכבוש הארץ בשנת 1921 נוסדה המפלגה הקומוניסטית הסינית , בעקבות אחוד קבוצות קומוניסטיות שונות , שמאו עמד בראש אחת מהן . בתחלת דרכה שתפה המפלגה הקומוניסטית פעלה עם מפלגת ה " גואומינדנג " של צ'נג - קי - שק , שנאבקה גם היא בשלטון , אולם מאו התנגד לשתוף פעלה זה , ולאחר שצ'נג ערך טבח בפעילי המפלגה הקומוניסטית 1927 נתקו הקשרים ביניהם . מאו וחבריו השתלטו על חלק מחבל ג'ינגשי ב - 1931 והקימו שם " רפובליקה סוביטית " , חלקו מחדש את האדמות , קבעו סדרי ממשל חדשים והנהיגו עזרה הדדית ויתר שויון . בכך הבטיחו את תמיכת האכרים במפלגה הקומוניסטית , שכן שמע הנסוי הזה הגיע אף אל מחוץ לגבולות החבל . אולם ב - 1934 נאלץ מאו לנטש את האזור מפאת לחץ צבאו הלאמני של צ'נג - קי - שק . מאו שכנע את חבריו להעתיק את בסיסם לשנסי שבצפון סין . כ - 200,000 סינים הצליחו להסתנן בין שורות הצבא הלאמני ולעשות דרכם צפונה . מסע זה , המכנה " המצעד הארך " , התמשך לארך 10,000 קילומטרים תוך טפוס על 18 שרשרות הרים וצליחת 24 נהרות . לבסוף לא נותרו מן הצועדים אלא כ - 8,000 בלבד . במהלך המצעד היה מאו למנהיגה של המפלגה והפוסק בכל הקשור לדרכה המדינית . בינאן שבצפון שנסי הקים את בירתו ומשם החל לנהל את המאבק נגד המשטר . בין השנים 1937 - 1945 לחמו הקומוניסטים לצד צ'נג - קי - שק נגד היפנים , שפלשו לסין . בתם המלחמה ביפן נסה מאו להגיע להסכם עם צ'נג בדבר שלטון משתף על סין , אך צ'נג דחה הצעה זו . מלחמת אזרחים פרצה בין שני המחנות , וכל צד השתלט על חלק מסין . מאו נהל בתחלה לחמת גרילה נגד צ'נג , אך בשלבי המאבק הסופיים הפכה הלחמה הזעירה למלחמה סדירה . צבא צ'נג הובס וב - 1949 היה מאו ליושב ראש הכל - יכול של הרפובליקה הסינית . מקומוניזם למאואיזם בתחלת דרכו בשלטון חקה מאו את השיטות שנקטה ברית - המועצות , אולם ב - 1955 החל לנקט דרך עצמאית . הוא יסד קומונות גדולות - ארגונים חקלאיים שתופיים של אכרים - וקבע תכנית חמש לפתוחה של סין . במשך ארבע שנים נאבק מאו על דרכו זו עם מתנגדיו . בשנת 1956 הכריז מאו על דרך חדשה , שכנתה בשם הציורי " יפרחו מאה פרחים " , שנועדה לתת חפש בטוי לדעות ולגישות השונות בפתוחה של החברה הסינית . מאו קוה , כי על ידי כך יזכה לתמיכת המשכילים ואלה יסיעו בפתוח כלכלתה של סין . ואולם עד מהרה נוכח כי טעה בחשוביו וב - 1957 טבע ססמה חדשה : " הקפיצה הגדולה קדימה " - משמע , זנוק כלכלי של סין כלה בסיוע המוני האכרים , תוך עידוד יזמות מקומיות . הססמה החדשה , שלא הגשמה כפי שצפה מאו , וכמה וכמה אסונות טבע שהביאו למחסור חמור במזון , עוררו נגדו את מתנגדיו במפלגה ובשלטון והוא הדח ב - 1959 ממשרת יושב ראש הרפובליקה , אך לא מכהנת יושב ראש המפלגה . בקיץ 1966 חזר מאו לעמדת כח , בחוללו את " מהפכת התרבות " , שנועדה להחיות את המהפכה הקומוניסטית . כמו כן הקים את " המשמרות האדמים " . אלה הרכבו מצעירים קנאים , שהיו נאמנים למאו ותקפו לא פעם באלימות את מתנגדיו . הם קראו למלחמה בכל שרידי " סין הישנה " ובכל מי שנראו בעיני מאו וחסידיו כמיצגיהם של שרידים אלה . רבים מקרב ותיקי המהפכה וצמרת השלטון הדחו ונאסרו . מאות אלפי אנשים נשלחו למחנות עבודה ולמחנות מעצר . מהפכת התרבות ופלחן האישיות " מהפכת התרבות " לותה בפלחן האישיות של מאו . תמונתו התנוססה בכל מקום ואמרותיו קבצו בספרון קטן אדם - כריכה , שכנה " הספר האדם " . הספרון הופץ במיליוני ץתקים וכל סיני נדרש לצטט מתוכו בכל הזדמנות כסגלה נגד כל מכשול או קשי . ב - 1968 חזר מאו להיות יושב ראש הרפובליקה והלך והתחזק בעמדותיו . במדיניות החוץ הוא נקט עמדה קיצונית , עד כדי הכרזות על נכונותו לצאת למלחמה גרעינית ולהקריב מיליונים אם יהיה צרך בכך . עוד בשנות ה - 50 התגלע קרע חמור בינו לבין ברית - המועצות , שמאו דחה את עמדת הבכורה שלה ציור הממחיש את הלהט ששרר בקרב משתתפי " המצעד הארוך " המייגע ואת ההערצה לדמותו של מאו דזה דונג . פולחן האישיות למאו נמשך כל ימי שלטונו בסין .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר