מ, מם

עמוד:93

מ , מם האות השלוש - עשרה באלף - בית העברי . ערכה המספרי 40 . לאות מ"מ שתי צורות : האחת מופיעה בראשית המלה ובתוכה , צורתה מ והיא נקראת מ"מ פתוחה . האחרת מופיעה בסופי המלים , צורתה ם והיא נקראת מ"מ סופית או מ"מ סתומה . המ"מ הסופית משמשת לעתים גם לסמון המספר 600 . מקור שמה וצורת כתיבתה של האות היה כנראה במלה מים . סימנה הקדום נראה כגלי מים . בכתב הארמי נוסף זנב ארך בצדה הימני של האות , בעוד שהצד השמאלי החל נוטה כלפי מטה . עם הזמן התמעטו הזיזים שצינו את גלי המים בראש האות , ונותר רק זיז אחד . כך קבלה האות את צורתה כפי שהיא מופיעה בכתב העברי היום . בכתב היוני הקדום קבל סימן המים צורה זויתית יותר , וממנו התפתחה האות הלועזית M , המקבלת היום בשפות שמקורן בלטינית . בערבית נקראת האות " מים " , והיא מופיעה בשתי צורות : באמצע המלה היא מתחברת משני צדיה , ובסוף המלה היא מזכירה בצורתה את המ"מ הסופית בעברית ( בכתב ) . ארסית גימטריה כתב כתב עברי לטינית ערבית , לשון וספרות מאבנים שרידים של בעלי - חיים וצמחים קדומים , שהשתמרו בסלעים ( בעקר בסלעי משקע ) . תהליכי ההשתמרות של בעלי - החיים והצמחים נקראים תהליכי התאבנות : בדרך כלל מתאבנים החלקים הקשים בגופם של בעלי - החיים , כגון הקונכיות של חסרי החליות והעצמות והשנים של בעלי החליות . חלקים אלה עמידים יחסית בפני כחות ההרס הביולוגיים , הפיסיקליים והכימיים , הפועלים במשך הזמן על שרידי היצורים שמתו . אבל יש גם התאבנות של חלקים לא - קשים , לדגמה - התפחמות של צמחים . חקר המאבנים המדע העוסק בחקר המאבנים ( פוסילים בלעז ) נקרא פלאונטולוגיה . הוא נחלק לשנים : פלאוזואולוגיה - חקר בעלי - החיים הקדומים , ופלאובוטניקה - חקר הצמחים הקדומים . מחקר זה הוא בעל חשיבות כפולה : בעזרת המאבנים אפשר לברר את תנאי הסביבה ששררו בזמן השתקעות הסלע המכיל את המאבנים , ולקבע את הגיל היחסי של שכבות הסלע השונות . לצרך השואת גיל השכבות משתמשים ב " מאבנים מנחים " : אלה הם שרידי יצורים , שמצד אחד התקימו רק תקופה קצרה יחסית , ואחר כך נעלמו ( ולכן קל יחסית לדיק בקביעת זמנם ) , ומצד שני היו נפוצים על פני אזורים רבים . אחד העקרונות החשובים בחקר המאבנים והסלעים הוא שההווה הוא המפתח להבנת העבר . כלומר , אם נבין כיצד נוצרים הסלעים והמאבנים כיום , נוכל להבין כיצד הם נוצרו בעבר הרחוק . לדגמה , אם נדע שבעל - חיים מסים חי באזור הגאות והשפל , המאבן שלו יכול לרמז על מקומו של קו החוף הקדום . באפן דומה אפשר לדעת אם סלע מסים נוצר ביבשה או בים , אם היה זה ים רדוד או עמק , חם או קר , וכדומה . שרידי היצורים הקדומים ביותר על פני כדור הארץ , סטרומטוליתים שנוצרו מאצות כחליות , התגלו בסלעים בני כשלושה וחצי מיליארד שנים . כיון שגיל כדור הארץ נאמד בארבעה וחצי מיליארד , יוצא שכמיליארד שנה נדרשו כדי שיתפתחו צורות חיים ראשונות על כדור הארץ - אלא אם כן היו יצורים קדומים עוד יותר , שלא הותירו מאבנים . התפוצה הגדולה של מאבנים מתחילה רק מעדן הקמבריון ( לפני כ - 600 מיליוני שנים ) . מאז יש רציפות בהופעת המאבנים בסלעי המשקע , אך אין אחידות בתפוצתם . בים יש תנאי השתמרות טובים יותר מאשר ביבשה ולכן מרבים יותר המאבנים של אורגניזמים ( יצורים חיים ) ממוצא ימי . התפתחות ושנויים חקר המאבנים מלמד על האוולוציה ( השנוי ההדרגתי המתרחש עם הזמן ) של עולם החי והצומח . ככל שהסלעים צעירים יותר , כן גדל הדמיון בין המאבנים שלהם ובין היצורים שחיים כיום . האוולוציה היא פרי שנויים בתנאי הסביבה על פני כדור הארץ . שנויים כאלה יש שגרמו אצות מאובנות שהתגלו במכתש רמון שבנגב . בעזרת המאובנים יכולים הפליאונתולוגים ( חוקרי המאובנים ) ללמוד על האקלים , החי והצומח וכן על תנאי השטח שהיו בעבר באיזור גילוי המאובנים . באמצעות המאובנים לומדים החוקרים על החי והצומח באותה התקופה ועל טיבו וגילו של הסלע שבו נמצא המאובן . בתמונה - מאובן של דג . בעמוד ממול : האנדרטה " עבודה והגנה " , שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי ב - 1937 לזכר מגיני חולדה .

קודם  |  הבא