לטאיים

עמוד:48

לטאיים משפחת זוחלים הנמנית עם תת - סדרת הלטאות . עם משפחה זו נמנה גם הסוג לטאה , שהעניק את שמו למשפחה ולתת - הסדרה כלה . בסדרה משפחות נוספות כגון החרדונים והזקיתיים . הלטאה היא בעלת גוף דק וארך , ארבע רגליה מפתחות היטב וזנבה ארך מאוד . הודות לתכונות אלה היא זריזה מאוד . מרבית הלטאיים הם שוכני קרקע ומעוטם מטפסים על עצים . משפחת הלטאיים כוללת כ - 30 סוגים וכ - 200 מינים הנפוצים באסיה , באירופה ובאפריקה . תפוצתם מגיעה עד קו הרחב 70 מעלות צפון - צפונה יותר מכל שאר הזוחלים . מזונם של הלטאיים הוא חרקים ופרוקי רגלים קטנים . את מזונם הם מוצאים בעזרת עיניהם ולשונם הארכה והמפצלת . לשון זו נשלפת מן הפה וקולטת גרויי ריח מן הסביבה . לאחר מכן היא מכנסת לאיבר מיחד המצוי בתקרת הפה ומכנה " איבר יעקבסון " . באיבר זה הופכים גרויי הריח לאותות המובילים את הלטאה בעקבות הטרף . הלטאיים מתרבים על ידי הטלת 4 - 10 ביצים , באביב , בגמה שהנקבה חופרת בקרקע לחה . לאחר הטלת הביצים הנקבה מכסה את הגמה . לאחר כחדשים הלטאות הצעירות בוקעות , והן גדלות ומתפתחות ללא השגחה או טפול של ההורים . הלטאיים בישראל בישראל מצויים ארבעה סוגים ותשעה מינים ממשפחת הלטאיים : לטאה , שנונית , מדברית ועינחש . לסוג לטאה יש שני מינים בארץ : לטאה ירקה , הגדולה והיפה בלטאות ארצנו , צבעה ירק , והיא אפינית לחרש הים תיכוני ההררי ; לטאה זריזה , החיה גם היא בחרש אך גם בין סלעים ובישובי אדם , צבעה חום ובצדיה פסים כהים , היא הזריזה והמיטיבה לטפס בין כל לטאות ארצנו . לטאת החרמון , הדומה בצורתה ובצבעיה ללטאה הזריזה ונחשבת לתת - מין שלה , חיה באזורים הגבוהים של החרמון . סוג שני הוא השנונית . השנוניות חיות בבתי - גדול חוליים ובצדי אצבעותיהן התפתחו קשקשים משננות - מכאן שמן - המגדילות את שטח הרגל ומונעות שקיעה בחול . צבע היסוד של השנוניות הוא צהבהב , כצבע החול , ועליו כתמים או פסים כהים ובהירים . ארבעה מיני שנונית מצויים בישראל : שנונית הנחלים , הנפוצה בכל הואדיות באזורים היבשים והמדבריים של ישראל וסיני ; שנונית באר - שבע , החיה בואדיות עשירים בצומח באזור באר שבע ; שנונית החולות , המצויה ברב הדיונות והחולות במישור החוף ובמערב הנגב ; שנונית השפלה , החיה באזור החוף בשולי החולות על אדמות קלות . סוג שלישי הוא המדברית . המדבריות חיות באזורים שונים של הארץ על סלעים ומישורי חצץ . שני מינים מופיעים אצלנו : מדברית עינונית , החיה במישורי הלס שבמדבר , ומדברית הפסים , החיה באפיקי ואדיות בנגב . שני מינים נוספים , מדברית נקדה ומדברית סלודת - אף מצויים רק בסיני . הסוג האחרון הוא עינחש , שלו רק מין אחד בארצנו - עינחש עדינה . זוהי לטאה קטנה שצבעה חום והיא מצויה בכל הארץ , פרט לאזורים המדבריים ובעקר בבתה ובגריגה ( סבך שיחים גדול מבתה וקטן מחרש ) הים תיכונית . עפעפיה של לטאה זו התאחו ויצרו כסוי שקוף על עיניה , ממש כמו בעיני הנחשים , ומכאן שמה " עינחש " . זוחלים לטאות לטויה שטח : 64,590 קמ"ר תושבים : 2.6 מיליון בירה : ריגה דת : נצרות ( כנסיה פרוטסטנטית וקתולית ) שפה : לטוית מדינה השוכנת על חוף הים הבלטי . לטויה גובלת באסטוניה בצפון , בליטא בדרום וברוסיה ובבילרוס ( רוסיה הלבנה ) במזרח . לטויה היא האמצעית בשלוש המדינות הבלטיות שקמו לאחר מלחמת העולם הראשונה , ספחו ב - 1940 לברית - המועצות , קבלו בה מעמד של רפובליקות ברית , וב - 1990 פרשו ממנה והצהירו על עצמאותן . רב שטחה של הארץ הוא מישור שטוח ופורה . המקום הגבוה ביותר בה , גבהו 310 מטרים בלבד . יש בה שטחים נרחבים של ימות , בצות ויערות . מפרץ ריגה חודר עמק לשטחה בצפון - מערב . הנהר דוינה ( דאוגוה בלטוית ) , שמקורו בגבעות ולדי ברוסיה , חוצה אותה ונשפך אליו . התושבים הלטוים ( הקרויים גם לטים ) הם צאצאיהם של שבטים שהתישבו לפני כאלף שנה על החוף המזרחי של הים הבלטי . שפתם אינה דומה לשום שפה אחרת , אם כי קים דמיון קלוש בינה ובין הליטאית והפינית . כשני שלישים מהלטוים הם פרוטסטנטים , והשאר - קתולים . אך הלטוים נקבת הלטאה מטילה את ביציה לתוך גומה לא עמוקה שהיא חופרת באדמה . לביצים צורה מוארכת ולהן קליפה גמישה . בתמונה - נקבת לטאה ירוקה וביציה .

קודם  |  הבא