מתוך:  > אביב חדש 10 > לחם

עמוד:45

נגד עצירות מתמשכת , כיבים ודלקות במערכת העכול . גם בתעשית הניר , המזון והקוסמטיקה משתמשים בריר הדביק , והוא משמש אף חמר להקשית אריגים . ברפואה העממית משמשים עלי הלחך לרפוי שלפוחיות , לסיוע באחוי עצמות אחרי שבר , לסלוק טפילי עור , לחטוי פצעים , לרפוי כויות ודלקות ועוד . צמחים לחם מזון אפוי המופק מקמח לסוגיו . בשביל חלק מן האנושות הלחם הוא מזון עקרי ובסיסי . לעמת זאת ישנן ארצות רבות , כמו רב ארצות אפריקה והמזרח הרחוק , שבהן אין מגדלים תבואה ואין נזקקים ללחם . הלחם היה מרכיב חשוב במזונם של בני עמים עתיקים ותרביות קדומות . הלחם היה מזונם העקרי של המצרים הקדמונים ואף שמש אמצעי תשלום תמורת עבודה . ביון העתיקה אפו כ - 50 סוגים של לחם . ברומא , במחצית המאה ה - 2 לפני הספירה , נהגו לאפות את הלחם במאפיות צבוריות ולחלקו חנם לתושבים . העמים הקדומים ראו בלחם את מתנת אלי הפריון , ולכן נהגו לאכל את הלחם שהוכן מן הקציר הראשון בטקסים דתיים . כך נוהגים עד היום שבטים שונים בהודו , שבטים אינדיאניים מסימים ובני עמים אחרים . בתקופת המקרא הכינו את הלחם מחטה - " סלת חטים " , ומשעורה - " לחם שעורים " , והמלה " לחם " צינה את המזון בכללו . כך למשל בפסוקים : " בזעת אפיך תאכל לחם " ( בראשית ג יט ) , " הבה לנו לחם ולמה נמות נגדף " ( בראשית מז טו ) , ובבטויים : לחם חק , לחם צר ומים לחץ , לחם עני , לחם עצלות ועוד רבים . גם בעבודת המקדש מלא הלחם תפקיד חשוב , ושמש כ " לחם הפנים " , וכ " לחם התנופה " שנאפה מן התבואה החדשה , שנקצרה בחג השבועות . מן ההלכה אנו למדים , כי בימי הבית השני נהגו לאפות לחם מחמשה מיני דגן : חטה , שעורה , שפון , שבלת - שועל וכסמת . חשיבותו של הלחם באה לידי בטוי בברכה המיחדת : " המוציא לחם מן הארץ " , ובמנהגים מיחדים הקשורים בו , כמו האסור לזרק לחם או לדרך עליו . כבוד מיחד נחלק ללחם בשבתות ובחגים . גם הכנסיה הנוצרית מיחסת חשיבות רבה ל " לחם הקדש " , הנאכל יום - יום בטקס המיסה על ידי הכמר ומשמשיו . כמעט אצל כל העמים הנזקקים ללחם קים יחס של כבוד אליו : כשהוא נופל מרימים אותו ויש גם הנושקים לו . יחס זה נובע ממקומו המרכזי של הלחם בתפריטם של עמים רבים ומערכו התזונתי : הלחם מכיל : 38% מים , 48% פחמימות , 10% חלבון , 2% חמרים מינרליים . הלחם האפוי מקמח כהה מזין יותר מן הלחם הלבן , כי הוא מכיל את הסבין הנמצא בשכבות החיצוניות של גרעין החטה . נהוג היום להעשיר את הקמח הלבן במינרלים ובויטמינים , ולהוסיף לו חלבונים מן הצומח ומן החי ולעתים גם לתת המקנה לו צבע כהה . למעלה : פסל קדום של אשה מצרית הלשה בצק להכנת לחם . למטה : ציור קיר המתאר את האופים בעבודתם במאפיית לחם מהמאה ה - 15 . בישראל גדלים מינים אחדים ממשפחת הלחכיים - ביניהם לחך מצוי , לחך בלוטי ולחך שסוע . על פי הכתוב בתלמוד שימשו צמחים אלה כפתילות להדלקת אש .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר