|
|
עמוד:37
. 3 אדם ^ 'אנומה אליש , ' מיתוס הבריאה הבבלי , מסופר שלאחר שברא האל מךךך את העולם מגופתה המכותרת של תאמת , עלה בדעתו רעיון : אקריש את הדם ואצור עצמות , אעשה אדם קדמון - יהא שמו 'אנוש . ' אברא אדם קדמון , אנוש - תוטל עליו עבודת האלים , והם - שינוחו ! ( מתוך 'אנומה אליש' בתרגום אליעזר [ אד ] גרינשטיין , לוח ו , שורות ( 8-5 משורות אלה אפשר ללמוד שבמיתוס הבריאה הבבלי נברא האדם להיות משרתם של האלים ולאפשר להם לנוח מעבודתם . לפי מיתוס זה , מצד אחד האדם הוא שליח האלים המסוגל למלא את מקומם ולעשות את עבודתם , ובכך הוא דומה להם - חלקית לפחות - בכישוריו . ומן הצד האחר ברור לגמרי שמעמדו של האדם הוא מעמד של כפיפות מוחלטת לאלים . מהו ביטויה של מערכת היחסים שבין האדם והאל בעלילות הראשית המקראיות ! על היחסים שבין האל לאדם במקרא אפשר ללמוד מסיפורים המופיעים בספרי המקרא השונים , המתארים סוגים שונים של מפגשים ביניהם . בעלילות הראשית של ספר בראשית יש מיגוון של סיפורים כאלה , והם מאירים את מערכת היחסים הזאת מזוויות שונות . ק ורנצו ג יברט ( איטליה ( 1455-1 378 , בריאת האדם - / פרט מתור תבלים ארד על גבי שערי גן העדן / אחת מדלתות בית הסבילה בפירנצה . האדם נראה כבר מושלם אר ללא רוח חיים . האל אוחז ביד האדם ונופח בו נשמת רו"ם
|
|