|
|
עמוד:91
יו \ ויהו JISHU / I ה 1 דק האלוהי הסופר היהודי איטלקי פרימו לוי היה במלחמת העולם השנייה במחנה אושוויץ . לאחר אחת מהסלקציות נשלחו כמה משוכני הבלוק שלו לתאי הגאזים . בספרו "הזהו אדם " ? מתקומם לוי על מה שקרה ובמיוחד על תגובת חברו לבלוק , היהודי הזקן קון , שנותר איתו בבלוק אחרי הסלקציה : " מן הדרגש שלי , שבקומה השלישית , רואים ושומעים את קון הזקן המתפלל בקול רם , כובעו על ראשו , מתנודד בחזקה . קון מודה לאלקים על שלא נידון למוות . קון הוא שוטה ... האינו מבין שמה שהתרחש היום הוא תועבה ששום תפילה , שום כפרה ושום תשובה , שום דבר , שום דבר שיש ביכולתו של אדם לעשות לא יוכל לטהר לעולם ? אילו אני אלוהים , מקיא הייתי על הארץ את תפילתו של קון " . ( מתוך "הזהו אדם ' ? , מאת פרימו לוי , עמי ( 141-140 דבריו אלה של פרימו לוי מבטאים פרץ של רגשות ואינם משנה תיאולוגית ( דתית ) סדורה וברורה . ובכל זאת , בדבריו של לוי נרמזת עמדה בשאלה תיאולוגית . לוי לא היה אדם דתי , אבל נראה שלא התכוון בשורות אלה לומר משהו בגנות האל או האמונה הדתית , אלא להיפך . תפילתו של קון נותנת ביטוי לתפיסה שהאל הוא זה שהציל אותו . כלומר , קון מאמין שהאל קשור באופן כל שהוא לאיזו שהיא מערכת שיקולים שבמסגרתה קון ניצל ועל אדם אחר נגזר למות . לדעתו של לוי תפילה כזו ראויה להיות מוקאת על הארץ על ידי האלוהים , שכן היא מציגה את האל כמי שיכול לקבל את התועבה שהתרחשה באותו היום . פרימו לוי אינו מוכן לקבל תפיסה כזו . לדעתו דמות האל צריכה להיות מזוהה עם צדק , ולכן אי אפשר להודות לו על מעשים בלתי צודקים . סינורו / ו C IH * 1 \ גן V \ 1 / אבויה כיצד השקפת עולם דתית , הרואה את האל כמי שפועל תמיד על פי הצדק , יכולה להתמודד עם גילויים בוטים של חוסר צדק בעולם ? במדרש מופיע סיפורו של אלישע בן אבויה , וסיפור זה משמש דוגמה להתמודדות אנושית עם שאלת הצדק האלוהי . התנא אלישע בן אבויה ידוע בספרות חז"ל כתלמיד חכם , ובשלב מסוים בחייו פרק עול מצוות . במקורות המדרשיים השונים יש כמה סיפורים המנסים להסביר את פריקת העול הזו , והנה אחד הסיפורים -.אלישע בן אבויה ישב ולמד תורה בשבת , ולפתע הבחין באדם שטיפס על דקל , מעשה שאסור לעשותו בשבת , ולקח ציפור עם גוזליה מתוך קן . מעשה זה מנוגד לצו המקראי ( דברים כב ( 7-6 , שמתיר לקחת את הגוזלים , אך מחייב לשחרר את הציפור : " אמרו : פעם אחת היה [ אלישע בן אבויה ] יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד שעלה לראש הדקל ונטל האם [ את הציפור ] על הבנים [ ואת הגוזלים ] וירד בשלום . במוצאי שבת ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל הבנים [ הגוזלים ] ושלח את האם [ הציפור ] וירד [ אותו אדם מן העץ ] והכישו נחש ומת " ... ( רות רבה פרשה ו , ד ) שני מעשים אלה קוממו מאוד את אלישע בן אבויה - האדם שפעל בניגוד לחוקי התורה ניצל , ואילו האדם שפעל בהתאם לחוקי התורה - לא טיפס על העץ בשבת ושחרר את הציפור האם רק לאחר השבת - נהרג . מעשים אלה מקוממים אפילו עוד יותר מפני שהצו המקראי מבטיח אריכות ימים למי שמקיים את מצוות שילוח הקן . והמדרש ממשיך ואומר : " אמר [ אלישע בן אבויה ] כתיב [ כתוב בספר דברים : [ ' שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים , ' היכן טובו של זה [ של אותו אדם שמת ?[ והיכן אריכות ימים של זה [ של אותו אדם שמת " ?[ ( רות רבה פרשה ו , ד ) מעשים אלה , הנוגדים את הצדק , קוממו את אלישע בן אבויה עד כדי כך שחדל ( על פי דברי המדרש ) לקבל את דמות האל כפי שעוצבה במסורת היהודית והפסיק לקיים מצוות .
|
|