עמוד:76

פרק שלישי : פסח , פסחא , עיד אלאדחא בפרק זה נדון בעוד 3 מכלולים היוצרים רצף של מועדים הקשורים זה בזה , כשבמרכזו של כל אחד מהם עומד מועד מסוים : פסח ביהדות , פסחא בנצרות , ועיד אלאךחא באסלאם . חג הפסח חל בחודש ניסן , חודש הגאולה , וקשור אליו חג השבועות , החל שבעה שבועות אחריו . חג הפסחא חל בחודש מארס או בחודש אפריל , בסיומה של תקופת סיגופים והכנה , ואחריו חלים שני מועדים הקשורים אליו - חג העלייה של ישוע לשמים , וחג הפנטקוסט . ובאסלאם חל החג עיד אלאךחא בסיומה של העלייה השנתית לרגל למכה . א , כיהדות - "ט בכיסן עתידין להיגאל" חג הפסח נחגג מי"ד בניסן ועד כ " א בניסן . היום הראשון והאחרון של החג הם ימי שבתון שבהם אסור לעשות כל מלאכה , וחמשת הימים שביניהם הם ימי חול המועד - ימים שבהם האדם מצווה לנוח , ליהנות ולהמעיט בעשיית מלאכה . חג הפסח מציין את התהוותו של עם ישראל . על פי הסיפור המקראי עזבו בניו של יעקב את ארץ כנען בשל רעב , והיגרו למצרים . בני ישראל התרבו מאוד , והמצרים הפכו אותם לעבדים . לאחר שנות עבדות רבות הוציא אלוהים את בני ישראל ממצרים בהנהגת הנביא משה , והעניש את המצרים בעונשים קשים . בעת היציאה ממצרים עשה אלוהים נס - ים סוף נחצה , ובני ישראל עברו במעבר היבשתי שנוצר ופנו אל המדבר . החובה לציין את יציאת מצרים מדי שנה מופיעה בתורה כמה פעמים . התורה מצווה לזכור את הסבל וההשפלה שבעבדות , ולהודות לאלוהים על הסירות שהעניק לבני ישראל . על פי ההשקפה הדתית , הברית שנכרתה בין אלוהים לבין עם ישראל לאחר יציאת מצרים מחייבת את בני ישראל לזכור בכל דור ודור את הוצאתם מעבדות לחירות וכן לקיים את מצוות התורה , שניתנה להם במעמד הר סיני : " והגךת לבנן : ביום ההוא לאמו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים " : ( שמות יג , < 8 למצווה לזכור את יציאת מצרים יש משמעות נוספת , מוסרית ואנושית : האיסור לנצל לרעה את חולשתם של הגרים , כלומר הלא-יהודים , החיים בין בני ישראל . על פי החוק המקראי הגרים לא הורשו להיות בעלי קרקע , ולכן הם היו פגיעים מבחינה כלכלית . והתורה מצווה : " ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים " : ( דברים י ( 19 , שמות ומשמעויות החג נקרא בתורה "חג המצות" ו"חג האביב , " ואחר כך נוספו לו הכינויים "חג הפסח" ו " חג החירות . " השמות "חג הפסח" ו"חג המצות " קשורים לאירועים שהתרחשו , על פי ספר שמות , זמן קצר לפני יציאתם של בני ישראל ממצרים . לפני יציאת מצרים עבר אלוהים במצרים והמית את הבן הבכור בכל בית . על בתיהם של בני ישראל הוא פסח ( כלומר דילג , ( ומכאן שם החג . וכדי שלא ייפגעו בניהם הבכורים של בני ישראל , הם נצטוו לשחוט שה ולסמן בדמו את משקוף ביתם . כך הם פדו באופן סמלי את בניהם , והצילו אותם מן הגורל שהיה מנת חללןם של הבנים הבכורים של המצרים . לאחר מכן נצטוו בני ישראל לצלות את השה

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר