עמוד:124

124 מָה נִשְׁמַע הַיוֺם ? לְאָב אֶחָד הָיוּ בָּנִים רַבִּים . כֻּלָם הָיוּ בְּרִיאִים וַחֲזָקִים . אַךְ תָמִיד הָיוּ רָבִים בֵּינֵיהֶם וְהִפְרִיעוּ אֶת שְׁלוֹם הַבַּיִת . הִצְטָעֵר הָאָב מְאֹד עַל הַדָבָר הַזֶה . יוֹם אֶחָד קָרָא לְבָנָיו, נָתַן לְכָל אֶחָד מֵהֶם מַקֵל דַק וְאָמַר לָהֶם : - נַסוּ נָא, בָּנַי, לִשְׁבֹּר כָּל אֶחָד מִכֶּם אֶת מַקְלוֹ . הִסְתַכְּלוּ הַבָּנִים בִּפְנֵי אֲבִיהֶם בְּחִיוּךְ וְחָשְׁבוּ כִּי רַק לָצוֹן הוּא חוֹמֵד לוֹ . וְהַצָעִיר בַּבָּנִים, נַעַר רַךְ, קָרָא : - אַבָּא, אֲפִלוּ אֲנִי יָכוֹל לִשְׁבֹּר אֶת מַקְלִי, הִנֵה, רְאֵה ! וּבְדַבְּרוֹ שָׁבַר אֶת מַקְלוֹ בְּקַלוּת יְתֵרָה . פָּרְצוּ כָּל הָאַחִים בִּצְחוֹק וְהָאָב אָמַר : - דַע לְךָ, נַעֲרִי כִּי לֹא הָיְתָה בְּכָךְ מִשׁוּם גְבוּרָה . עַתָה הַחֲזִירוּ לִי כֻּלְכֶם אֶת מַקְלוֹתֵיכֶם . הֶחֱזִירוּ הַבָּנִים אֶת מַקְלוֹתֵיהֶם לַאֲבִיהֶם . אִגְדָם הָאָב לַאֲגֻדָה אַחַת וְקָשַׁר אוֹתָם בְּחוּט . נָתַן אֶת הָאֲגֻדָה לְבָנָיו וְאָמַר : - וְעַתָה יְנַסֶה נָא כָּל אֶחָד מִכֶּם אֶת כֹּחוֹ וְיִשְׁבֹּר אֶת הַמַקְלוֹת הַמְאֻגָדִים . נָטְלוּ הָאַחִים בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת אֲגֻדַת הַמַקְלוֹת וְנִסוּ לְשָׁבְרָה, אַךְ לַשָׁוְא הָיוּ כָּל מַאֲמַצֵיהֶם . הֶחֱזִירוּ הַבָּנִים אֶת אֲגֻדַת הַמַקְלוֹת לַאֲבִיהֶם וּשְׁאָלוּהוּ מָה הָיְתָה כַּוָנָתוֹ בַּהֲטִילוֹ עֲלֵיהֶם תַפְקִיד מוּזָר זֶה . אָמַר הָאָב : - דְעוּ לָכֶם, בָּנַי כִּי אַתֶם מְשׁוּלִים לְמַקְלוֹת אֵלֶה . כָּל אֶחָד מִכֶּם בִּפְנֵי עַצְמוֹ חַלָשׁ הוּא וְלֹא יוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי שׁוּם אוֹיֵב . בְּבוֹא עֵת צָרָה יֻשְׁמַד וְלֹא יִשָׁאֵר לוֹ זֵכֶר . אַךְ אִם תִהְיוּ מְאֻחָדִים כַּאֲגֻדָה זוֹ, לֹא יוּכַל לָכֶם שׁוּם אוֹיֵב . כִּלָה הָאָב לְדַבֵּר אֶת דְבָרָיו והַבָּנִים יָצְאוּ מִלְפָנָיו נִכְלָמִים . מֵאוֹתוֹ יוֹם חָדְלוּ רִיב וּמָדוֹן בַּבַּיִת . הַבָּנִים חָיוּ בֵּינֵיהֶם בְּשָׁלוֹם, עָבְדוּ בְּכֹחוֹת מְשֻׁתָפִים וְרָאוּ בְּרָכָה בַּעֲמָלָם . הָאָב וּבָנָיו / אֶפְרַיִם דִי - זָהָב מִתוֹךְ הַסֵפֶר הֶחָבֵר אַרְנָב וּמַר צָב , הוצאת י . צ'צ'יק, 1956 116 הבנת הנשמע "האב ובניו" / אפרים די - זהב הסיפור על האב ובניו הוא משל ידוע שיש לו גרסאות רבות . במרכז הסיפור כמה אחים שרגילים לריב ולהתכתש . כדי להוכיח לבנים את הנזק הטמון בהתנהגותם האב מכנס אותם, נותן לכל אחד מהם ענף דק, ומראה להם כי אפשר לשבור בקלות כל אחד מהענפים . לעומת זאת, כאשר כל הענפים קשורים יחד באגודה אחת - אי אפשר לשבור אותם . האב מוסיף ומסביר לבניו שהם כמו הענפים, כל אחד בפני עצמו חלש, אולם כשהם מאחדים את כוחותיהם - אף אחד לא יוכל להכניעם . הטקסט הזה הוא משל, אך מפאת גילם הצעיר של התלמידים אין מקום לאזכור הסוגה ולעיסוק במאפייניה . נאמר לתלמידים שמהסיפור הזה אפשר ללמוד לקח עצום על המחויבות ההדדית בין אחים ועל העוצמה הטמונה בקשרי אחווה ובשיתוף פעולה . נאמר שכל היהודים בעם ישראל הם בעצם אחים, ונסביר שכל ישראל ערֵבים זה לזה, ואנו מצווים לעזור לאחינו . אם עם ישראל יהיה מאוחד וחזק שום אויב לא יוכל לו . אפשר גם להזכיר את הפסוק מתהלים קלג : "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" . לפני הקריאה אפשר להקדים ולספר לתלמידים שהסיפור עוסק באחים, ולבקש מהם לספר במשפט אחד או שניים על הקשר שלהם עם אחיהם . כדי להתניע את התהליך אפשר לתת דוגמה, למשל - לשכן שלי יש אחים גדולים והם תמיד משחקים אתו, או : אחותי ואני מתווכחות מהבוקר עד הערב ! ייתכן מאוד שהתלמידים יזכירו גם מריבות, ויכוחים ומאבקי כוח . אחרי חמישה - שישה מבעים כאלה עצרו את השיח, והזמינו את התלמידים לשמוע סיפור על אחים . מהלך הקריאה לפני תחילת הקריאה בקשו מהתלמידים שיקשיבו בתשומת לב מפני שתפסיקו את הסיפור באמצע ותשאלו אותם שאלות . התחילו לקרוא את הסיפור ועצרו אחרי המשפט : "ועתה ינסה נא כל אחד מכם את כוחו וישבור את המקלות המאוגדים" . שאלו : מה לדעתכם יקרה עכשיו ? איך לדעתכם יסתיים הסיפור ? האזינו לכמה השערות ואחרי כל השערה תשאלו את התלמידים למה הם חושבים כך . המשיכו לקרוא את הסיפור עד המילים "מאותו

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר