עמוד:25

25 ריקן, גאוותן, רודף רוח, ריקן, מנופח . לאחר ההקראה כדאי לעניין את הילדים בעבודה בלשנית : לבדוק את המשמעות המילונית - קונקרטית של מילה מאלה שלעיל, מול המשמעות הציורית - מושאלת שלה, למשל : "ריקן" - ריק מתוכן, שאין בו ולא כלום, וגם שאין לו ידע, שדבר אינו מעניין אותו, שטחי . העלילה מורכבת מסדרה של מפגשים של הביצה עם דמויות בעולם ( כדור פינג פונג, בלון, זוג ילדים וכו' ) • ובכל מפגש נאמר משפט או שניים . לאחר האזנה לסיפור, ובהנחה שהסיפור מוכר לילדים משנים קודמות, אפשר לחלק את העלילה למעין מערכות על פי המפגשים של הביצה והדמויות האחרות, לקבוע תפקידים ולהציג את הסיפור כהצגה קטנה בכיתה . כמובן, אפשר להכין אביזרים שונים וליצור מעין תפאורה . המורה, בתפקיד המספר, תסייע לילדים להעלות את האפיזודות לפי סדרן ולשמור על רצף העלילה . אפשר לעורר את העניין של הילדים בתחושה שגרמה לביצה לצאת לדרכה, ולשאול על תחושות דומות שחו • הם עצמם ( פעילות כמו זו רצוי לקיים בקבוצות קטנות כדי לאפשר גילוי לב, ולהיות קשובים לתכנים שייתכן וידרשו שיתוף של הורים או יועץ חינוכי ) . מחלת הגעגועים של סולי, מאת נורית זרחי נורית זרחי ( נ' 1941 ) היא סופרת ומשוררת ישראלית לילדים ולמבוגרים . ספרה הראשון ראה אור ב 1967 ומאז פרסמה עוד כמאה ספרים . ראיון עם נורית זרחי ראו באתר ״הפנקס״ . מידע על נורית זרחי ועל ספריה, וסרטו שבו היא מספרת סיפור תמצאו באתר דףדף . סולי היא כלבה שחורה עגומת פנים, שפעם חיה בביתם של ילדים שאהבו אותה ודאגו לה . גם כשההורים הודיעו שהמשפחה עוברת לארץ אחרת - הילדים לא שכחו את סולי, וביקשו מסבתא שתגדל את סולי בביתה, וגם שלא תשכח לחגוג לה יום הולדת . אבל אף שסבתא אפתה לה עוגת יום הולדת והדליקה נרות - סולי המסכנה שכבה על השטיח, "הראש בין הכפות, והזנב תלוי בכבדות כאילו הוא שייך לאחותה הגדולה" . סולי הייתה אכולת געגועים, כי סולי איננה בן אדם, ולא יכולה להבין מה זה "ארץ אחרת" ולאן נעלמו הילדים שאהבה . כדאי לשים לב לשם "סולי", הרומז למילים solitude ( בדידות באנגלית ) , solo ( לבד באיטלקית ) , solitaire ( משחק קלפים לשחקן בודד, בצרפתית ) . השם יוצר זהות בין הכלבה למצב נפשי . ועוד בעניין שמות - סולי היא היחידה שהסיפור מזכיר בשמו . הילדים שנסעו נזכרים רק במילה "הילדים" ללא אזכור שמות . סבתא נזכרת רק בכינוי שלה - "מימה", שהמצלול שלו רומז ל"אימא", והוא מגדיר את היחסים שבין סולי הכלבה לבין סבתא . לאחר נסיעתם של הילדים והוריהם סולי זקוקה להרבה אהבה ותשומת לב, ואת כל אלה היא מקבלת מ"מימה" . ככל שהשיחות הטלפוניות עם הילדים שבארץ הרחוקה נעשות עליזות יותר, כך מחריפה מחלת הגעגועים של סולי . היא נמנעת מיציאה לטיול ברחוב, היא עושה את צרכיה באמצע הסלון, וכשהילדים מתקשרים היא אפילו לא ניגשת לטלפון כדי לשמוע את קולם . סולי מפסיקה לאכול . גם הווטרינר מאבחן שמדובר בגעגועים . סבתא מודאגת מאוד : "מימה הייתה כל כך לא מרוכזת, שבמקום סוכר שמה בקפה שלה מלח" . בסופו של דבר סולי בורחת ונעלמת, ואחרי חיפושים ארוכים סבתא מוצאת אותה על מפתן דירתם הריקה של הילדים . סבתא מבינה שסולי סוף סוף הבינה - "הילדים גרים בארץ אחרת" . סבתא מסבירה לסולי כמו שמסבירים לבני אדם : "הילדים שלנו הם באמת בארץ אחרת, רחוקה אבל רחוק זה לא איננו לגמרי . רחוק זה רק במקום אחר, ומי שרחוק יכול לבוא לבקר . מי שרחוק יכול אפילו יום אחד לחזור

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר