|
|
עמוד:13
13 של מודעות ( ערנות ) עצמית ובין - אישית, וכן התבוננות בשיח הן מנקודת המבט של התכוננות לקראתו והן באופן רפלקטיבי . טיפוח ההאזנה והבנת הנשמע - תלמידים מסוגלים להאזין לטקסטים מורכבים וארוכים יותר מאלה שהם מסוגלים לקרוא בכוחות עצמם, במיוחד בשלבים הראשונים של רכישת הקריאה . מכאן, שהתלמידים יכולים להפיק הנאה מן ההאזנה לטקסטים מורכבים כאשר הם לא נדרשים לקרוא אותם . בעת ההאזנה המאזינים מפתחים תסריט של העלילה, והתסריט מאפשר לזכור טוב יותר את העלילה . בחוברת 1 - 3 , במדור "מה נשמע היום" הובאו טקסטים ארוכים , ספרותיים או אחרים, שמטרתם טיפוח האזנה . מטרת הטקסטים האלה לפתח האזנה ממוקדת : זיהוי רעיון מרכזי, זיהוי פרטים התומכים ברעיון המרכזי, הסקת מסקנות, האזנה לטון הדיבור ורגישות למשלב . השיעור העוסק בהבנת הנשמע כולל שלושה שלבים : פעילויות הכנה לפני הקריאה, קריאת הטקסט מספר פעמים על ידי המורים ופעילויות בעקבות הקריאה בחוברת ובעל פה . בניגוד לקטעי הקריאה הקצרים בחוברות, הטקסטים להאזנה יהיו ברמת קושי גבוהה הרבה יותר - ארוכים יותר, אוצר מילים עשיר יותר, תחביר ושיח מורכבים יותר . את הקריאה יבצעו המורים . בעקבות האזנה תוכלו לנהל שיחה בכיתה, לפי ההנחיות הספציפיות במד"ל . בחוברות התלמידים יבצעו מטלות הנשענות על חשיבה ברמה גבוהה, אך הפעולות פשוטות לביצוע . טיפוח השיח הדבור - כדי להשיג את עיקרי המטרות בנושא זה לכיתות א - ב ( ראו בתכנית הלימודים ) , מומלץ להעלות את השיח הדבור ואת מוסכמותיו למודעותם של הילדים תוך התנסות פעילה ורציפה . כדאי לנצל הזדמנויות שונות במהלך הלמידה ולהפוך את השיחה בכיתה לפעילות למידה יומיומית . כשהילדים מגיבים לדברי אחרים צריך להפנות את תשומת לבם לרלוונטיות של תגובתם לנושא המדובר : " האם מה שאתם מספרים קשור למה שדנה סיפרה ? " הנחו את הילדים למבנים, כגון : "לי קרה מקרה דומה / שונה . . . ", "כשדבר כזה קרה לי הרגשתי . . . / עשיתי . . . ", "אני הייתי עושה משהו אחר . . . " וכיו"ב . התגובה פותחת בהתייחסות אל מה שנאמר קודם וממשיכה בהתייחסות אישית של הדובר . כשהילדים מביעים עמדה אישית על נושא או על סוגיה שהועלתה לדיון כדאי להנחותם לשימוש במבנים, כגון : "אני מסכים / לא מסכים עם יוסי, כי . . . " או "הדעה שלי אחרת . אני חושב ש . . . ", וכיו"ב . מבנים כגון אלה מארגנים את החשבה - תחילה קביעת העמדה ואחר כך הנמקתה - ומונעים גלישה לפיזור נפש ולדיבור אסוציאטיבי . כשהילדים מספרים על חוויה אישית או על אירוע, כדאי להנחותם לספר על פי רצף האירועים - לפתוח במה שהיה בהתחלה, להיצמד לסדר ההתרחשויות ולסיים בתיאור המצב בסוף ההתרחשות . כדאי להסביר להם שככה הילדים האחרים יוכלו להבין את הסיפור . כדאי להנחות אותם להפריד בין העובדות, כלומר ההתרחשויות, לבין הרגשות שליוו את האירוע במהלכו ובסופו . כדאי להנחות למבנה מארגן כגון "בהתחלה . . . אחר כך . . . ואז . . . בסוף . . . " . כמובן, לא תמיד אפשר לכבול את המבעים לדגמים המובנים, ולצד אלה רצוי להפנות את תשומת הלב של הילדים לאפשרות הלגיטימית לגמישות המבעים, על פי הנסיבות . כשהילדים שואלים שאלות על מידע ששמעו, בין אם סיפור אישי ובין אם תוכן אחר, כדאי ללמדם לתכנן את השאלה, למקד אותה בפרט מסוים ולהתאים את מילת השאלה ההולמת, במבנה כמו "אני רוצה לשאול על ה . . . למה / איפה / כמה / מי וכיו"ב .
|
|