עמוד:113

ש ֶק ֶט ه د وء בּכלל לֹא ب ال م رة אבל אימא אמרה : " שקט , אמיר ... שקט , תמרה .... " השכנה אמרה : " לבּן שלי קוֹראים אדם . " השכנה צעקה : " אדם , בּוֹא הנה ! " ואז בּא אדם - והוּא בּכלל לֹא היה מוּזר ! היוּ ל וֹ עיניים , היוּ ל וֹ אוֹזניים , היה ל וֹ אף ... הוּא לֹא היה מפחיד ! בּיד של אדם היה הכּוֹבע הגדוֹל הצהוֹב . תמרה ואמיר ראוּ את הכּוֹבע והבינוּ מה קרה . הם התחילוּ לצחוֹק . אדם הסתּכּל על אמיר ותמרה , וגם הוּא צחק . " אתה רוֹצה לבוֹא לשׂחק איתנוּ מחר ? " שאל אמיר . " כּן , " שׂמח אדם . " איזה כּיף ! " קראה תמרה ורצה בּחזרה הבּיתה . הפּעם גם אמיר רץ איתה ... . 21 הקיפוּ את המשךְ המש פּ ָ ט לפי הסיפּוּר . ح و ط و ا التتمة الصحيحة للجملة، حسب القصة . בּהתחלה אמיר ותמרה פּח ֲד וּ מאדם , וּבסוֹף א . אדם פּ ָ חד מאמיר ותמרה וּמאימא שלהם . ב . אמיר ותמרה רצוּ להיוֹת חברים של אדם . ג . אדם נתן לאמיר ותמרה את הכּוֹבע של וֹ . ד . אדם רץ עם אמיר ותמרה לבּית שלהם .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר